צמרמורת עוטפת את היקום בכל פעם מחדש – מירי גפן

סיפורי זכרונות, זוועות המחנות דוקרות בחדרי הלב כמדקרות גדרות תיל. יכולות גבורה בלתי נתפסות במרחב ההגיון, כח הישרדות וסיפורי אימה לא יכולים להשאיר את הלב אטום

 

סיפורי זכרונות, זוועות המחנות דוקרות בחדרי הלב כמדקרות גדרות תיל. יכולות גבורה בלתי נתפסות במרחב ההגיון, כח הישרדות וסיפורי אימה לא יכולים להשאיר את הלב אטום.

נכון שסיפורי הזיכרונות הרבים זה לא ענין של יכולת הכלה של יום אחד אבל תחושה חזקה קיימת שזה לא משהו שיכול להימחק מההסטוריה היהודית ויוותר לנצח. היום הזה מייצג סמליות לסרט שנקרא “שואה”.

זוהי יממה רוויה מסכת זכרונות שותתת אשר צרובים על דיסק קשיח של הנצחיות היהודית ובלבבות שארית פליטי השואה.

שלהבות נרות נשמה, חלב נרות שמשתלב עם טיפות בדולח של דמעות. הלב אינו מצליח להכיל את הסיפורים המושמעים, את הזיכרונות שנכתבו בדם.

רכבות מוות דחוסות. אנשים, נשים וטף בדרכם האחרונה לעומת שקשוק גלגלי רכבת הקלה של שנת 2021.

חיפוש קליפות תפו”א, חסרות טעם בפחי אשפה מול ציפס עסיסי במנת שווארמה טרייה זמינה בכל קרן רחוב.

קעקוע בכפיה מול קעקוע מבחירה, דור הלך ודור בא, כזה הוא טבעו של עולם ליסוע קדימה. אך ישנם דברים שגורמים לעצירת בלמים ולמחשבה כזה הוא יום השואה…

שומעים, מקשיבים, ודומעים. חדרי הלב מתקשים לעמוד בעומס. מבט של סב מול אוזן קשבת של דור העתיד. לכו תנסו להסביר.
עולם של עבר מול עולם של 2021 זה משהו שקשה בתפיסה ההגיונית להסביר.

לא נבין עומקם של זכרונות. אך לפחות נדע, בכדי שיהא מי שיזכור ויהא מי שיבין על מה ועל מי אומרים קדיש.

העולם עצר מלכת, העולם ממשיך ללכת. שקשוקי רכבות מוות אשר אינם ורכבת החיים אשר ממשיכה ליסוע מן רכבת קלה כזו כמו הלחיצה המהירה על הדק של הנאצים ורציחתם של 6 מליון יהודים. יזכרם אלוקים ונזכרם גם אנו.

שקיעה מול זריחת יום המחר, נצח ישראל לא ישקר, יתגדל ויתקדש שמיה רבה.

 

מירי גפן אשת תקשורת, מנהלת משרד רדיו קול ברמה

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.