הרה"ג ר' אברהם פוקס, מגיד מישרים ומוסר שיעורים והרצאות ב'דרשו', מספר מה ששמע מיודעו ומכירו מעשה מופלא בגודל מעלתה של ברכת כהנים.
ומעשה שהיה כך היה בילד רך בשנים שלפתע חלה במחלה קשה, וחלה התדרדרות קשה במצבו עד ששכב בבית החולים כשהוא מחוסר הכרה במשך שבועות ארוכים, והרופאים כבר חשבו להגדיר אותו כ'צמח' לא עליכם ולא עלינו.
כמובן שההורים מיהרו להתרוצץ בין גדולי הרופאים, שיחרו לפתחיהם של עסקני רפואה שונים, שלחו טפסים ומסמכים לכל רחבי העולם, וחיפשו מזור למצבו של בנם, אך לאל הועיל. למרות כל המאמצים לא חל שיפור כלשהו, וכל הרעיונות והעצות שהציעו המומחים השונים לא הועילו לשפר את המצב אפילו כמלא נימה.
ביום מן הימים, ניצל אבי הילד החולה הפוגה קלה בין טיפול לפגישה עם רופא נוסף, כדי להיכנס לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית, והנה הוא פוגש שם אחד מידידיו שהיה מודע למצבו של הבן.
אחרי תפילת המנחה ניגש אליו החבר, והתעניין בזהירות ובעדינות על מצבו של הילד. האב המותש והמודאג קיים את מאמר הכתוב "דאגה בלב איש ישיחנה", וסיפר לידידו כמה הוא טורח ומתאמץ למצוא מזור לבנו, אך ללא הועיל, והוא כבר קרוב לקבל בלבו את העובדה שבנו כנראה כבר לא יבריא ולא יהיה כאחד האדם, חלילה וחלילה.
הידיד האזין ברוב קשב, עם אמפתיה רבה ועם השתתפות עמוקה בצערו של אבי הילד החולה.
לאחר שסיים האב את דבריו, שאל אותו הידיד שאלה אחת פשוטה: "אמור לי, ידידי, האם ניסיתם לברך את הילד בברכת כהנים?…".
אבי הילד פער את פיו בתדהמה: מה? מה ברכת כהנים? הילד שוכב בבית החולים תלוי בין שמים וארץ…
אבל הידיד נשאר בשלו: "אם זכרוני אינו מטעה אותי, אתה עצמך כהן", אמר לאבא ההמום, "ולא זו בלבד, אלא שאתה כהן מיוחס מאחת המשפחות המיוחסות ביותר בישראל. אתה הרי מבקר את בנך יום יום, ויותר מפעם אחת ביום. בפעם הבא שאתה עומד ליד מיטתו הנח את ידיך על ראשו וברך אותו בברכת כהנים. וכי קלה היא בעיניך כוחה של ברכה זו חלילה?".
שמע אבי הילד את הדברים ונכנסו בלבו, אבל הוא החליט שלשם כך הוא יביא את אביו, סבו של הילד, שהוא גם כהן וגם תלמיד חכם מופלג וירא שמים, ויבקש ממנו לברך את נכדו בברכה אב וסב, ברכה אמיתית הבוקעת מעומק הלב, ברכה שתלויה בה תקווה עמוקה כל כך, שיחוס בורא עולם ויציל את הילד הקטנטן הזה ממוות רח"ל.
כמובן שהסבא לא איחר לעשות את בקשתו של בנו, הוא מיהר להגיע לבית החולים, וכשדמעות של צער והתרגשות זולגות מעיניו, הניח ידיו על ראש הילד, ובירך אותו בברכה המשולשת בתורה, שנאמרה באימה וביראה, ובעיקר באהבה גדולה ובדאגה עמוקה לשלומו של הילד. ברכה נרגשת שבקעה מלב רוטט מאימה וחרדה לשלומו של הילד.
"זה קרה ממש בימים האחרונים", מספר הרב פוקס, "אני לא יכול עדיין לומר לך שהילד הזה כבר קם ממיטתו ומהלך על רגליו כאחד האדם. הוא עדיין זקוק לרחמי שמים מרובים, אבל אני כן יכול לומר לך שמצבו השתפר לבלי הכר. הוא היה על סף מוות, הרופאים כבר חשבו שהוא איבד את הכרתו לנצח, והתברר להם שפתאום הוא מתחיל להתאושש.
"לסיפור הזה אין סוף, כי הוא עדיין לא הסתיים", אומר הרב פוקס, "אנחנו מתפללים ומקווים שבקרוב נוכל לספר את הסוף של הסיפור, ושבאמת יהיה לו סיום משמח.
"בעיקרון היינו צריכים לחכות עם הסיפור הזה עד לסופו של הסיפור ואז לבשר את הבשורה המשמחת בסייעתא דשמיא", הוא מוסיף, "אבל המסר שיש כאן הוא מסר מאוד חזק שצריך לפרסם אותו מוקדם ככל האפשר. רבותי, ברכת כהנים יש לה כח, זה כח עצום, אנחנו אולי נוטים לפעמים לשכוח את כוחה הגדול של הברכה הזאת, אבל האמת היא שהיא גדולה יותר מכל סגולה ומכל ברכה אחרת. זאת ברכה שהקדוש ברוך הוא בעצמו הבטיח לנו במפורש בתורה שכשהכהנים יאמרו את הברכה הזאת, יהיה מצב של "ואני אברכם", שהקב"ה בכבודו ובעצמו מברך אותנו. וכי יש ברכה גדולה יותר מברכתו של הקדוש ברוך הוא בעצמו?".
תגובות