עמותת 'אביב' שמסייעת לניצולי השואה במיצוי זכויות, מעדכנת כי מאז תחילת המלחמה התקבלו בעמותה מאות דיווחים של ניצולי שואה על חרדות קיומיות בשל העדר מיגון נגיש בסביבתם. "לא האמנתי שבמדינת היהודים יקרה דבר כזה. אחרי השואה, חשבתי שכאן אני בטוחה". מספרת ניצולת שואה.
מספר ניצולי השואה יורד במהירות משנה לשנה. מרבית השורדים היו ילדים קטנים ובכל זאת נרשמו במוקד הסיוע של העמותה, פניות של כאלפיים ניצולים ואזרחים ותיקים שמחציתם נזקקו לסיוע בתחומי סיעוד ורווחה. מאות מהם ביקשו סיוע בנושאים בסיסיים כגון סלי מזון יבש ואוכל מבושל, שינוע של מזון ותרופות, סיוע כספי ועוד. אך לצדם התקבלו פניות רבות של ניצולי שואה שסיפרו שהם בחרדות קיומיות משום שאין בביתם מרחב מוגן נגיש.
ניצולת שואה ערירית מגבעתיים שמתגוררת לבדה בדירה ללא מיגון, מספרת על תחושות של פחד: "מאז המלחמה אני מאוד מפחדת. בכל פעם שיש אזעקות אני נזכרת בילדות שלי באירופה, שם חווינו הפצצות רבות. במלחמה ההיא נרצחו 45 מבני משפחתי והמראות של השבעה באוקטובר מחזירים אותי לתופת. לא האמנתי שבמדינת היהודים יקרה דבר כזה. חשבתי שכאן אני בטוחה. אין לי ממ"ד או מקום מוגן אחר לברוח אליו כשיש אזעקות ואני מפחדת להיפגע".
תגובות