הגר"י זילברשטיין: הסיבה הגורמת לעיכוב בשידוכים תלויה בהלכות שכנים

הגר"י זילברשטיין, כשאלמנה באה אליי ואמרה 'שכנים פגעו בי, וכיון שאין לי לאן לפנות, אפנה להשם יתברך ואבכה'!!! ניסיתי בכל כוחי לפייסה, ואמרתי לה שאם תעשה כפי שהיא אומרת, עלולים למות רח"ל כמה אנשים, ובסיעתא דשמיא הצלחתי לשכנעה שתחזור בה. אבל כל זה מלמדנו עד כמה יש להיזהר בענין הבנייה, ולא לעשות דברים הגורמים צער לשכנים

זעקתם של מעוכבי-השידוך גדלה לשמים, וגם מי שזכה שבביתו לא נתקלים בבעיה זו, מרגיש את הצער הגדול של ההורים, והמעוכבים
עצמם, העוברים שנות-ציפייה רבות, ואינם רואים סוף לצרתם. הצרה- הצרורה הזו נוגעת לליבו של כל אחד.

צרת המעוכבים מעיבה מאוד גם על ליבו של מרן הגר"י זילברשטיין, שכאשר שמע על המספר הגדול של המעוכבים ברמת אלחנן וסביבותיה, קבע לקיים את מעמד- התפילה ביום ט"ו-באב.

המעמד נפתח בדברי מרן הרב שליט"א שתיאר את הדאגה הכבידה המעיקה על המשפחות הסובלות מעיכובי-הזיווגים והזש"ק. הגר"י זילברשטיין הציג בפני הנוכחים את הדף עם שמות המעוכבים, 'ומדובר במספר גדול מאוד', ציין הרב. בתחילת דבריו הביא הרב שליט"א את הסיפור המרטיט עם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאשה שלא זכתה לזש"ק באה לפניו בבכיה רבה, והתחננה שיברך אותה בילדים. היא היתה בטוחה שהגרש"ז יברך אותה בחום, ומה הופתעה לשמוע את מרן זצ"ל אומר לה: 'וכי הקב"ה חייב לך משהו'? האשה פרצה בבכי נסער, ואז אמר לה רבי שלמה-זלמן שאמנם הקב"ה לא חייב לך מאומה, אבל אם את תעשי דברים שאינך מחויבת בהם, גם הוא יעשה לך דברים שהוא אינו מחויב בהם, ובעזרת השם תזכי לילדים.

האשה יצאה מביתו של מרן הגרש"ז והחליטה לחלק ממתקים ומעדנים לאנשים הממתינים לתורם בבתי החולים. היא הגיעה לכמה מבתי החולים עם עגלת-ממתקים ערבים במיוחד שנרכשו כמובן על חשבונה, ביקשה מהאנשים שיאמרו ברכה כדת-וכדין, ואחר-כך הגישה להם את המעדנים.

וכפי שאמר מרן הגרש"ז, כך היה.האשה זכתה ל-3 ילדים, וכל זה התרחש לפני כ-30 שנה, כששלושת הילדים שלה כבר התחתנו והקימו בעצמם משפחות. וזה גם מה שאני אומר, הדגיש מרן הגר"י זילברשטיין בדבריו לפני עצרת התפילה ברמת אלחנן, לכל אלה המתעכבים בשידוכיהם, וגם למשפחות שלא זכו בזש"ק: תעשו דברים שאינכם חייבים בהם, כדברי הגרש"ז, ובעזרת השם תזכו למילוי משאלותיכם לטובה. הרב שליט"א הביא דוגמא לדברים הנ"ל, וסיפר שראש- ישיבה אחד הגיע אליו ובידו מכתב, ואמר שהדברים הנרגשים שנכתבו כאן הועלו על הכתב על ידי כלה, ומעשה שהיה כך היה. יום אחד נצרכתי להזמין מונית כדי להגיע למקום פלוני, והנה הנהג שהגיע להסיעני היה נראה כלבוש בבגדי חתן. שאלתי אותו מה יום מיומיים שהוא נראה במחלצות-חתן, ולהפתעתי השיב הנהג ואמר ש'אכן אתמול התחתנתי עם בת- זוגי'… ראש הישיבה סיפר שאמר לנהג שאם כך הוא יורד בו-במקום מהמונית, 'כיון שאתה עובר על איסור מפורש, שהרי לחתן אסור לעבוד במשך כל שבעת ימי המשתה'! הנהג-החתן הסביר לי שהוא עושה זאת לצרכי פרנסה, 'ואם לא אעבוד וארוויח את פת-לחמי, מהיכן יהיה לי לחם לאכול ובגד ללבוש'?… החתן פירט ואמר שההורים שלהם לקחו את כספי המתנות שהביאו להם לחתונה, כך שלא נותרה בכיסי אגורה אחת, וכיון שאין להם קרובים לא מצדו ולא מצד כלתו, לא היה לו במה לרכוש בבוקר שלאחר החתונה את מצרכי היסוד המינימאליים, ולכן יצאתי לעבודה…

הסברתי לו את חומרת הענין, המשיך ראש הישיבה וסיפר, ואז אמרתי: 'אם אתן לך עכשיו סך של אלף שקלים כדי שתוכל לרכוש את המצרכים, תהיה מוכן להפסיק לעבוד ולשמח את כלתך בימי המשתה שלכם'? החתן השיב בחיוב, ואז הוצאתי מכיסי צ'ק בסך  אלף השקלים ונתתי לו.

לאחר מספר ימים מגיע מכתב לתיבת הדואר שלי, וכשפתחתיו הופתעתי לראות שהוא נכתב על ידי ה…כלה של הנהג הנ"ל. היא תיארה בדבריה בהתרגשות רבה את 'הטובה הגדולה שעשית לנו, ואין לך מושג כמה סייעת בידינו', אמרה.
הכלה סיפרה שכאשר חתנה עזב אותה לבדה בבוקר שלאחר החתונה ופנה לעבודתו במוניות, הרגישה את עצמה עלובה מאוד, אבל לא יכולתי למנעו מכך כיון שהוא אמר שעושה זאת לצרכי פרנסה… והנה, כששב הביתה עם המתנה הגדולה שלך, חזרה שמחה לשרות במעוננו, סיפרה הכלה.

ראש הישיבה סיפר לי, אמר מרן הגר"י זילברשטיין, את מה שקרה לו אחר כך. אני נוהג לנסוע לחו"ל ולהתדפק על בתי נדיבים שיסייעו בידי לספק את צרכי הישיבה. הדבר עולה לי בבזיונות רבים, אבל אין לי שום ברירה, כי אם לא אעשה כך, לא אוכל לכלכל את תלמידיי הרבים. והנה, מיד לאחר שנתתי את 000,1 השקלים לחתן-הנהג, הופתעתי להיווכח שהכספים שהייתי מקבל מהתורמים בחו"ל, הגיעו לביתי בארץ ישראל ללא שאצטרך להיטלטל במסעות מפרכים עד לבתי הנדיבים. הרגשתי בעליל שכיון שעשיתי דבר שלא הייתי מחויב בו ונתתי את הכסף לנהג, הקב"ה משיב לי במידה כנגד מידה, ועושה עימי דברים שהוא אינו מחויב בהם, וכספי התרומות מגיעים אליי ללא טורח. לפנינו אפוא דוגמא מופלאה, הדגיש הרב שליט"א, לכלל-היסוד שטבע מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בדבריו לאלמנה, ולכן גם אלה שלא זכו בינתיים להשתדך, ואלה שלא זכו לילדים – כדאי מאוד שיעשו ככל הנ"ל. עוד הדגיש הרב בדבריו, שלדעתו אחת הסיבות העיקריות הגורמות לעיכוב בשידוכים תלויה בהלכות שכנים, ובצער הנגרם כתוצאה מבנייה בלתי-מבוקרת, המסבה היזק לשכנים.

עירנו המעטירה, בני ברק, מוצפת במעשים טובים ובזכויות מרובות של נתינת צדקה ולימוד תורה, אבל הצער הנגרם לשכנים, ובמיוחד לאלמנות, גורם לקטרוג רח"ל על העושה זאת, ומונע בעדו מלמצוא את זיווגו.

הזדעזעתי פעם, הוסיף הגר"י זילברשטיין, כשאלמנה באה אליי ואמרה 'שכנים פגעו בי, וכיון שאין לי לאן לפנות, אפנה להשם יתברך ואבכה'!!! ניסיתי בכל כוחי לפייסה, ואמרתי לה שאם תעשה כפי שהיא אומרת, עלולים למות רח"ל כמה אנשים, ובסיעתא דשמיא הצלחתי לשכנעה שתחזור בה. אבל כל זה מלמדנו עד כמה יש להיזהר בענין הבנייה, ולא לעשות דברים הגורמים צער לשכנים. בעוברי ברחוב מזדמן לי להיתקל בסוכות גדולות שנבנו ללא הסכמת השכנים, וגם אם הדבר כן נעשה בהסכמה, מקימים ילדי המשפחה שבביתם נבנתה הסוכה רעש גדול, המפריע במאוד לכל השכנים מסביב. אירועים שכאלה עלולים לגרום ישירות לעיכוב בענין השידוכים, ובפרט כשהאלמנה 'מברכת', ולכן מוטלת עלינו חובה גדולה להימנע מכך.

 

 הדברים הובאו בעלון קול ברמה שנערך על ידי משה מיכאל צורן.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *