היהודי מקייב ששב ליהדותו בגלל המלחמה, הובא לקבר ישראל

מיכאל קורמן נולד בקייב לפני 70 שנה. כמי שנולד וגדל בתקופת הקומוניזם החשוכה, בכל שנות חייו היה מיכאל מנותק מהקהילה היהודית ומאורח חיים יהודי, אבל המלחמה העזה המתחוללת באוקראינה הביאה אותו בחזרה לעם ישראל, ואחרי מאמצים כבירים הוא הובא לקבר ישראל רגע לפני שגופתו נשרפה.

אנשי "פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה" מספרים כי הם פנו למיכאל כמה פעמים בעשור האחרון – כפי שהם עושים עם יתר היהודים במדינה שפרטיהם רשומים אצלם – ועניינו אותו ביהדותו, אולם הדבר היה זר לו והוא לא נטל חלק בפעילות כלשהיא של הקהילה היהודית בקייב.

כשפרצה המלחמה, חייגו אליו שוב נציגי הפדרציה, התעניינו בשלומו, הציעו עזרה ושאלו אם ירצה להתפנות מהתופת ולעזוב למקום מבטחים. למרות שלא הסכים לעזוב את אוקראינה ולהתפנות, הפניה וההתעניינות הכנה בשלומו בשעת המלחמה, גרמה לו להתחבר לעם ישראל ולהביע התעניינות בחיים יהודיים. הוא כבר היה חולה וחלש אבל רבנים של חב"ד שנשלחו אליו מטעם הפדרציה ביקרו אצלו בערב פסח והביאו לו מצות. הם גם ביקרו אותו בערב חג השבועות והעניקו לו ספרים על היהדות. הם גם הגיעו לסוכות וזיכו אותו בברכה על ארבעת המינים ובחנוכה האחרו העניקו לו חנוכיה, כשבין לבין הם גם ביקרו אצלו והניחו עימו תפילין במיטת חוליו.

ביום חמישי שעבר מיכאל נפטר. בצוואתו, אותה גם אמר בחייו לביתו יוליה ולבנו אלכס, הוא ביקש להיקבר בסמוך לאשתו ילנה שנפטרה לפני כשש שנים ונקברה בבית הקברות בירקיבצי שבלב קייב. אלא שבית הקברות האמור כבר היה מלא עד אפס מקום ובשנים האחרונות הפסיקו לקבור בו אנשים חדשים.

בשל הרצון לקיים את צוואתו בכל מחיר החליטו יוליה ואלכס לשרוף את גופת אביהם ולקבור את אפרו בסמוך לקברה של אשתו.

בנקודה זו נכנס לתמונה הרב רפאל רוטמן המכהן כסיו"ר הפדרציה. זה היה נראה חסר סיכוי לחלוטין שכן לארגן קבורה באותה חלקה היה כה מסובך, שמעולם, בהיסטוריה של בית הקברות, איש לא הצליח "להידחף" ולהיקבר בו בניגוד לנהלים. הרב רוטמן לא אמר נואש. הוא הפך עולמות ובסוף הצליח להשיג את מבוקשו והאישור המיוחל הגיע.

"תודה לאלוקים אבל הצלחנו להגיע להסדר עם הרשויות לאפשר לנו לקבור את מיכאל" אומר הרב שהצליח גם לאסוף יותר מ-10 גברים יהודים כדי לאפשר לומר את כל התפילות ואת הקדיש בשלג ובתנאי קפיאה של מינוס 8 מעלות. אגב כך, סגן מנהל בית העלמין העיד במהלך ההלוויה כי בכל ההיסטוריה של 30 שנות ניהול המקום, מעולם לא ניתן אישור כזה.

הרב רוטמן שמלווה בימים אלו את יוליה ואת אחיה שיושבים שבעה בקייב אומר "הודות לפדרציה היהודית ושלוחי חב"ד מיכאל חגג כיהודי את פסח, שבועות חגי תשרי וחנוכה, וכן קיבל סיוע הומניטרי מתחילת המלחמה. אנו גאים בכך שגם את חייו עלי אדמות הוא סיים כיהודי".

יוליה ואלכס המתגוררים באשדוד הגיעו לקייב בסוף השבוע בדרך חתחתים ארוכה כדי להשתתף בהלוויה. לדברי יוליה "אבא שלי היה אדם אמיץ, גיבור. כשפרצה המלחמה הצענו לו לברוח לארץ אבל הוא התעקש להישאר שם ליד חבריו ושכניו, כיוון שראה עצמו אזרח אוקראיני נאמן. היה חשוב לו שהשכנים שלו לא יצביעו עליו ויגידו: הנה היהודי ברח לישראל כשיכל. הוא נשאר פה כדי להפגין שותפות ושכנות עם הסביבה עמה גדל".

יוליה גם מלאה תודות לפדרציה היהודית ולרב רוטמן: "הם נתנו לאבא שלי לחיות כיהודי בשנת חייו האחרונה ובכל פעם ששוחחנו אבא שלי היה נרגש מחדש לספר לי על הרבנים שביקרו אצלו והעניקו לו מעט אידישקייט. אם לא ההתעקשות של הרב רוטמן למען יהודי שני – גם כזה שלא היתה להם היכרות אישית לפני כן – אבא שלי היה נשרף ולא נקבר כיהודי. אנו אסירי תודה על המאמצים שלו ובטוחים כי אלוקים ישלם לו על המעשה הטוב שעשה למעננו".