"מדוע המשגיח התגלה לתלמידו מהעולם העליון?" – סיפור מרעיש מכלי ראשון

מעשה מופלא ביותר התרחש לת"ח אחד, שלמד בישיבת כפר חסידים והיה קשור במיוחד למרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל. המעשה מוכיח בעליל על מעלתו ומדרגתו הגבוהה של מי שאינו מגיב כאשר מעליבים אותו, ומקבל את הביזיון בשתיקה.

לילה אחד, מספר לנו הת"ח, ויהי בחלומי אני הולך עם המשגיח, יד ביד, ברחוב, והנה אנחנו רואים את אחד מתלמידיו המובהקים של מרן המשגיח יושב על ספסל בגינה. תלמיד זה למד איתי ביחד באותן שנים בכפר חסידים, ונמנה על חבריי הטובים.

המשגיח נעצר לרגע, ואח"כ ניגש אל התלמיד-המובהק שלו, התכופף אליו במאמץ מיוחד ונשקו בחיבה כמה וכמה פעמים. המשכנו ללכת, ואחרי כמה צעדים המשגיח עוצר שוב, חוזר לאחוריו, דוכן אל התלמיד ומתאמץ לנשקו שוב ושוב.

ויהי בבוקר, והנה חלום. בתחילה לא ייחסתי לכך כל משמעות, מספר הת"ח, מפני שהיה מדובר בחלום טוב.. ואם כן לשם מה עליי לספר את הדברים לתלמיד ההוא? אבל, כאשר סיפרתי את פרטי החלום לרעייתי תחי', אמרה לי ברוב תבונתה: "מה אכפת לך להתקשר אליו ולספר לו; הרי בוודאי שזה יגרום לו הרגשה טובה!"

עשיתי כדבריה, והתקשרתי אל החבר שלי. השיחה לא נענתה, והועברתי לתא-הקולי, שם השארתי לו הודעה בנוסח דלהלן: "חברי הטוב, חלמתי חלום טוב, אם יש לך נפקא-מינה מפרטי החלום, מה טוב; ואם לא – אז סתם תהנה לשמוע חלום טוב"… וסיפרתי לו את הדברים, כפי שראיתים במחזה חלומי.

כעבור מחצית-השעה אני מקבל שיחה חוזרת מהחבר, והנה הוא בוכה בכי נסער, ואינו מסוגל לדבר מילה. גם לא חצי מילה. חלפו דקות ארוכות עד שהיה בכוחו להשיח את אשר על ליבו, ואמר: "אין לך מושג מה עשית לי עם החלום הזה…" מרוב התרגשות הוא לא היה מסוגל להמשיך בדבריו, ובתקע שוב ושוב. משנרגע, סיפר דבר מופלא.

בלילה זה, שבו חלמת את החלום, הייתי בכינוס מסוים, ובהתאם למעמד שלי הושבתי ב'מזרח', לפני כל הקהל. הנואמים עלו לבימה אחד אחרי השני, ובשלב מסוים אחד מהם ביזה אותי בדבריו בצורה שאי אפשר לתאר, הפרטים פגעו בי באופן קשה. ממש ביזוי אישי לפני כל הקהל.

אך ככל שהדברים ביישו אותי וגרמו לי להאדים ולהחוויר, עד שליבי כמעט פסק מפעום, החלטתי לא להגיב. באותו רגע עברו במחשבותיי כל מאמרי חז"ל על השכר הצפוי לזה שאינו מגיב כאשר עולבים בו, ויצאתי מהאולם, וחזרתי לביתי.

כאשר עליתי על יצועי הרגשתי היתה נוראה ואיומה, מספר הת"ח שנפגע, לחברו. ליבי היה פצוע ושותת-דם, כי באמת לא היה מגיע לי שיביישו אותי בצורה כזו. זמן רב לקח עד שהצלחתי להירדם. והנה אני מתעורר בבוקר, ועדיין נתון כולי תחת ההרגשה האיומה. לקחתי את הטלפון בידי, ואני רואה שהתקשרת והשארת הודעה. בדרך כלל אינני מאזין להודעות שמשאירים לי. אבל הפעם החלטתי להאזין,

ו…כששמעתי את הודעתך, הפסיק ליבי מלפעום – בפעם השניה, בתוך 12 שעות… המשגיח, שכל-כך הייתי קשור אליו בכל נימי-נפשי, נישק אותי? פעמיים??? והתאמץ לעשות זאת??? – הפעם פרצתי בבכי של שמחה, וממש לא יכולתי להירגע. היה לי ברור שהחלום הוא חלום-אמת, מה-גם שזה היה ממש באותו לילה, והמשגיח בא מהעולם העליון כדי לבשר שמעשיי היו רצויים בשמים!

עד כדי כך נרגעתי, שבאותו רגע התקשרתי אל מי שפגע בי, ואמרתי לו שאני סולח לו בלב שלם, ואפילו לא התעניינתי מה הביא אותו לפגוע בי! הוא לא האמין למשמע אוזניו ונראה היה שהוא מתחרט לגמרי על מה שעשה. אבל כל הפרטים באמת כבר לא עניינו אותי. הייתי שלם עם עצמי, וידעתי שעשיתי את הדבר הכי-טוב בעולם.

עד כאן דבריו של החבר-הת"ח שנפגע. האיש שחלם את החלום המופלא והתקשר אלינו, הוסיף שלדעתו הסיבה שהמשגיח התגלה דווקא אליו, ולא לאדם אחר, היא מפני שהוא לומד משניות יום-יום לעילוי נשמתו.

הוא מציין עוד שמיותר לומר ש"החלום שחלמתי היה ללא קשר אל המאורע שבו ביישו את החבר שלי, כי לא ידעתי מאומה מכל העניין, וכשהודעתי לחבר על ענין החלום היה זה רק בעצת רעייתי תחי', וכפי שסיפרתי".

חזק חזק ונתחזק בעניין ה'נעלבים ואינם עולבים', וכפי שהבאנו מספר פעמים בשם מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאמר שמי שזקוק לישועה ינסה לחפש אדם שפגעו בו, ולא הגיב, ויבקש ממנו ברכה!

(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)