"חיים ארוכים, חיים של שלום" | אברך מאלעד מספר כך ניצלתי מהפיגוע הנורא

לפני כשנתיים וחצי, אברך מהכולל שלי בעיר אלעד, עשה מעשה שמאוד נפגעתי ממנו. במשך השנתיים וחצי האלו לא דברתי איתו, וגם אותו אברך לא בא לבקש סליחה על מה שעשה.

לפני שבועיים ביום חמישי, שזה יום הפיגוע שהיה באלעד, אותו אברך עשה בר מצוה לבן שלו. הוא לא הזמין אותי לבר מצוה, אבל הרגשתי צורך ללכת, כדי לגרום קירוב לבבות ביני בינו, כי כך דרכה של תורה. לא הייתי חייב ללכת, כי הוא לא הזמין אותי, וגם הוא זה שפגע ולא אני, כך שהיו לי כל הסיבות האפשריות מצד היצר הרע לא ללכת, והייתה לי דילמה גדולה.

סופו של דבר החלטתי לשבור את היצר הרע של המחלוקת, וללכת לבר מצוה, כי ידעתי שהחבר ישמח מאוד שאני אגיע, מפני שהוא בעצמו הרגיש לא נעים ממה שעשה, לכן הרגשתי שאין הדבר תלוי אלא בי. אבל כיון שלא התפללתי ערבית, רציתי קודם כל להתפלל ערבית, ואז ללכת לבר מצוה.

המקום שבו הייתי צריך להתפלל ערבית, היה בדיוק מקום הפיגוע, והסיום המשוער של תפילת ערבית היה בדיוק בדקות של הפיגוע שהיה באלעד. אבל כדי לא להתקרר בהחלטה שלי ללכת לבר מצוה כדי לסיים את המחלוקת, החלטתי מיד ללכת לבר מצוה, ורק אחר כך להתפלל ערבית, מפני שחששתי שאם אלך להתפלל ערבית, בינתיים יעברו דקות יקרות מאוד שבהן יכול היצר הרע לשכנע אותי להתקרר מהמצווה הגדולה של עשיית שלום ורדיפה אחרי השלום, ולשכנע אותי שזה מיותר וכו', והוא בכלל לא הזמין אותי וכו', ולכן כדי לשבור את היצר הרע של המחלוקת, קודם כל הלכתי לאולם כדי לא לקרר את ההחלטה החשובה.

נכנסתי לאולם, החבר קיבל אותי בהתרגשות גדולה מאוד מאוד, רקדנו ביחד כמו בימים שלפני המריבה, והרגשתי שנגמרה המחלוקת, והניצחון האמיתי הוא בעצם הוויתור שעשיתי כדי להרבות שלום עם החבר.

בינתיים קיבלתי טלפון מאשתי שסיפרה לי בדמעות שבדיוק באותם רגעים שהייתי צריך להתפלל ערבית ולצאת מבית הכנסת – בדיוק באותם רגעים היה הפיגוע שבו גם אני הייתי צריך להיות נוכח! קיבלתי את החיים שלי במתנה, בעצם הדבר שהלכתי לבר מצווה כדי להרבות שלום ולסיים את המחלוקת!