הילדים לא התקבלו. צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90. לתמונה אין קשר לנאמר בכתבה
"על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". איך ייתכן שבגלל מריבה מקומית בין שני אנשים יקרה אסון לאומי עם משמעות לדורות כמו חורבן המקדש? והגמרא גיטין נ"ה, ב' כבר מבואר בהמשך שהאסון אירע מפני שחכמים שהיו בסעודה "לא מיחו".
בימים אלו של ימי בין המצרים, חשוב להדגיש את החשיבות של בין אדם לחבירו. אנו לא יודעים חשבונות שמיים – ולבטח אנו לא מוסמכים לחשב אותם, אבל במקרה המתואר להלן, המסעיר את הקהילה החרדית בדרום, ניתן להבין כי נחצו גדרים במאבק בין הפלגים הליטאיים – שתועלו לאמוציות שליליות.
נתחיל מהסוף. לפני כחודש, ביישוב חרדי בדרום הארץ הלך לעולמו גבר חרדי, מנהל מחלקה בעירייה, שניהל ביד רמה את מערך הרישום למוסדות. על פיו יישק דבר. האדון הנכבד התמוטט לפני מספר שבועות ואושפז בבית החולים במקום מגוריו. כעבור כמה שבועות הוא החזיר את נשמתה הטהורה ליוצרה.
לפני כשנה החל מאבק בין הליטאים ל"פלג הירושלמי" באותו יישוב חרדי, במסגרתו הורה מנהל המחלקה שלא לקבל את אנשי הפלג למוסדות החינוך. התוצאה: אנשי הפלג עתרו לבג"ץ בבקשה לערער על ההחלטה, אך בהוראת הרב המקומי ניתנה הנחייה להלחם בכל הכוח כנגד אנשי הפלג הירושלמי שלא נשמעו לתקנון.
לצורך כך, הביא מנהל המחלקה הוכחות חותכות שהפלג מחנך להסתה והמרדה כנגד גדולי ומאור הדור. יש לציין כי הרב המקומי לא נועץ בגדולי ישראל לפני שהלכו לבית המשפט, ובכך נחרץ גורלם של קהילת הפלג הירושלמי שנאלצה לעקור מהבית. כל תחנוניהם נפלו על אוזניים אטומות.
אנשי הקהילה, בהוראת הרב, דרשו מהפלג הירושלמי שלא יכניסו את עיתון הפלס ויפסיקו לאלתר את פעילותם המחתרתית במסגרת הפלג. כמובן שבפלג דחו את הדרישה על הסף ודרשו שבניהם ישתלבו במוסדות, בטענה כי הילדים הקטנים אינם בקיאים במחלוקת ואינם אשמים כלל.
אותו אדם, האחראי על התרבות בעיר היה בסמכותו לקבוע מי נכנס ומי לא. בפלג טוענים כי אם היא לא היה משתף פעולה באופן אקטיבי, זה היה נופל בעירייה ובמשרד החינוך. לבסוף, בית המשפט קיבל את דרישתו לאחר שהציג הוכחות חותכות, ואנשי הפלג נאלצו לעזוב את היישוב החרדי בבושת פנים ולהתחיל הכל מחדש. בדיוק כמו אנשי גוש קטיף, אבל במספרים הרבה יותר קטנים.
כשנה לאחר מכן הוא התמוטט בביתו, ובני משפחתו שהבחינו כי הוא לא חש בטוב, נאלצו לפנות אותו לבית החולים. כעבור כמה שבועות, כאמור, הוא החזיר את נשמתה הטהורה ליוצרה.
מפאת כבודו של המנוח לא נקבנו בשמו וטישטשנו זהויות, וגם אין אנו נכנסים לפרטי פרטים.
לאחר שהתמוטט, פנו בני משפחתו לאנשי "עץ" באותו יישוב, וביקשו שימחלו לו.
לדברי התושבים, אחד מרבני 'הפלג', טען כי אין סיבה למחול לו. ע"פ המסופר, ראש הישיבה היה בחתונה ונשאל על ידי בני הקהילה האם צריך לסלוח, והורה שאינם צריכים לסלוח.
לאחר מכן, ניסו להתערב גדולי ישראל, וביקשו לסיים את הסאגה, אחד מהם הוא רבה של שכונת רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, שהורה למספר אברכים מהפלג למחול לאותו אדון, אך הם סירבו לאור הוראת רבני הפלג.
אחד מאנשי הפלג שהתגורר ביישוב, ונטש, מספר: "היתה לי בת בגיל 3, ולא קיבלו אותה ,בגלל שהם ביקשו שאפסיק מנוי להפלס ואחתום על מסמך שוב אני מצהיר על הפסקת זה שאני כפוף לגדולי ישראל, ואז נאלצתי לעזוב את היישוב. אם אין לילדה מקום ללמוד אני לא יכול להמשיך להתגורר שם. קניתי דירה במקום אחר וכבר התבססתי באותו יישוב. אך כל המעבר היה קשה ולא היה פשוט לרעייתי, נגרם לי ולאברכים רבים צער גדול. לא רוצה להיכנס לחשבונות שמיים, אבל ברור שזה לא היה מקרי. המקרה הקשה קרה בדיוק כשנה לאחר שבית המשפט הורה שלא לקבל אותנו למוסדות, בדיוק באותו יום".
מנגד, עסקנים ביישוב טוענים כי מנהל המחלקה פעל לפי הנחיות שנתן לו רב היישוב והוא לחם למען כבודם של גדולי ישראל למגר את המרד שהכריזו בפלג. "הוא היה אדם אצילי שקיבל חינוך טוב מהבית, והוא לקח ללב את כל המאבק בגדולי ישראל", אומרים לנו מקורביו. "הפלג דיברו סרה בגדולי ישראל, והרעילו את השיח נגד מרן הרב שטיינמן זצ"ל – ולכן הוא נאלץ לבצע מהלכים כואבים". אבל ברור שנעשו פה צעדים שלא נעשו בערים אחרות, ולכן בני המשפחה ביקשו סליחה מאנשי הפלג שנאלצו לעקור.
ביישוב מציינים, כי עוד מספר עסקנים שהיו מעורבים בפרשה הלכו לעולמם בטרם עת. "כל הסיפור הזה צריך להדליק לנו נורה אדומה, להבין שלא כל האמצעים כשרים, ולפעמים צריך להפעיל שיקול דעת נוסף. ביישוב שלנו נחצו גדרות במאבק האמוציונאלי", טוען לנו אחד מאנשי הפלג. "בשום מקום לא לחמו בנו כמו שביישוב שלנו, רק אותנו אילצו לעזוב, וחבל שזה נגמר כמו שזה נגמר".
6 תגובות