ארבעת הישיבישער'ס של פורים

עם בואם של ימי הפורים, 'אקטואליק' מציג: אלו הן ארבע הדמויות של הישיבע בוחרים בפורים: השיכור, הערס, המופנם, והעצוב. אל תפספסו

השיכור

 

"טנננני נני נניי טננני נני ני ני ני ני ני ני",  שואג איציק האנרגטי כל אימת שדלת נגיד נפתחת לרווחה וחושפת לרווחת הציבור טרקלין נאה המעוצב  בטוב טעם. איציק פוסע לעבר הספה הנוחה ומעיף את ראשו לתוך איזור הנוחות. 'אואה', הוא פולט לעבר הנגיד כשהספוטים הנוצצים מהתקרה מאיימים לסנוור את מאור עיניו. "לא פחות מאלף", "לא פחות מאלף", שואג איציק, כשריח היין מדיף מבין לחיו הסמוקות.

"אולי תגיד ווארט קצר?" מציע הנגיד, ואיציק ממהר לשלוף: "הרי ידוע שהמן הרשע היה מזרע עמלק. ונשאלת השאלה? מניין שהמן אכן היה עמלק? אז הגמרא בכתובות"…

הנגיד מחייך ושולף 2 שטרות אדומים. איציק מסתער: "לא פחות מאלף", ומקנח בביאור נפלא על אסתר שיצאה מבית אחשוורוש… הנגיד שולף עוד 2 שטרות אדומים.

המשימה הוכתרה בהצלחה.

 

 הערס

 

שלומי הוא הערס החבר'מן שבחבורה. כבר על הבוקר הוא התייצב בחניון של חברת "טו קאר" השכרות בע"מ. תוך שהוא לוחץ בנונשלנטיות על השלט, הוא נכנס לרכב ומבצע תנועה סיבובית להפליא, שכבר מייקרת את שמו בשידוכים בקרב נערות הסמינר השוכן למרגלות הישיבה הקדושה.

אחרי ששלומי יצא מגאולה, הוא מגביר ווליום. זה מתחיל. "בגן העדן של ילדות, אשר היה פורח", הוא מזמזם.

בכביש 1 בואכה המנהרות הוא מעלה הילוך עם מיטב הלהיטים העדכניים. "יאסו!". כשהוא מגיע לאיילון צפון ונתקע בפקק הוא מסמס לאיילת מגלגל"צ שמעדכנת שלומי תיזמן 40 דקות.

שלומי מחנה את הרכב באזור יוקרתי בתל אביב, ונכנס עם החברה לתוך איזור הוילות שם מתגוררים בוגרי הישיבה ששפר מזלם בחיים וחיים בד' אמות של יוקרה ופאר.

כששלומי נכנס עם פוזה של מנהל מכירות לתוך הוילה, גם יענקי, בן הזקונים של הגביר, מתכווץ לתוך עצמו ומתרשם מהבחור הכריזמטי שזה עתה דרך בבית החלומות.

האב מתעניין ביהלום שממשיך להתל בבני הבית בתנועות מרשימות. שלומי, שמתרשם אף הוא מרצפת הפרקט המבריקה והמטבח המאובזר, כבר מדמיין במוחו הקודח את שידוך החלומות שהולך ונרקם אולי עם בת הגביר – עד שהדלת הנטרקת מאחוריו משיבה אותו אל הסקודה ואל קרקע המציאות.

 

 המופנם

 

מוישי נוסע רק באוטובוסים. רכב שכור? מאן דכר שמיה. הוא דופק בדלתות. אוגר שקל אחר שקל עם קבלה של חמש. "תכנסו להגרלה", הוא מפטיר ביובש.

מוישי דופק על אחת הדלתות ברחוב עזרא. אברך עם זקן עד הרצפה פותח לו את הדלת. "אני אוסף כסף לת"ת שלנו, ויש בחורים שזקוקים לעזרה, חולצות, חליפות".

מה אתם לומדים? האברך שואל.

כתובות מ"ג, בסוגיית…

וכך, במשך שעה שלימה, מתפלפלים מוישי ובעל הזקן הארוך בסוגיה הנלמדת בישיבה, כשלאחר שעה ארוכה מציץ מוישי בשעון הקסיו שלו ומסמן בעדינות לאברך היקר שזמנו יקר. האברך שולף 5 שקל – רוצה קבלה? מציע מוישי. אין צורך, עונה האברך.

 

העצוב

 

יצחק שונא את פורים. "אני לא אוהב את כל הרעש וההמולה. השיכורים, וכל הבלגן עם המשלוחי מנות. מי צריך את כל זה? שכבר ייגמר".

כשהשיכור מנסה לדרבן את יצחק להיכנס לאווירה, יצחק תופס רגליים קרות ובורח מכל ההמולה.

פניו קודרות. הוא כבר לא יכול עם הרעש הזה והרמקולים והשירים שחוזרים על עצמם כל שנה. יאללה שימציאו איזה שיר חדש? ומה פתאום עושים כזה לכלוך כעת? עוד רגע פסח!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.