טל שלו מנתחת: כך בנט בישל דייסה: לפיד ויתר, אבל לנפתלי גדל התיאבון

העיתונאית טל שלו מנתחת את מה שקרה אתמול בפגישה של הנשיא ריבלין עם נציגי כל אחת מ-13 הסיעות שהגיעו למצעד הממליצים המסורתי,

שלו כותבת בוואלה בטור דעה, כי הנשיא הקפיד לפתוח בשיקוף המצב הפוליטי לאשורו – אין אף מועמד להרכבת ממשלה שיש לו רוב בכנסת או סיכוי ממשי להרכבת ממשלה, והאפשרות הסבירה ביותר נראית הליכה לבחירות חמישיות. משעה לשעה, ומפגישה לפגישה, הניתוחים הפוליטיים של הנשיא התקדרו, וגם בסוף סבב ההמלצות אין מפרש לבן באופק.

להיפך, מפת הממליצים בפני הנשיא מורכבת וסבוכה מתמיד – בטח ביחס לשלושת מערכות הבחירות הקודמות: במקום שני מועמדים שמתחרים על קבלת המנדט, הפעם יש שלושה: ראש הממשלה בנימין נתניהו עם 52, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד עם 45, ויו"ר ימינה נפתלי בנט עם שבעת הממליצים של מפלגתו.

הבחירות הרביעיות גם שוברות שיא של לא-ממליצים לעומת קודמותיהן: 16 ח"כים של הרשימה המשותפת, רע"ם ותקווה חדשה הודיעו לנשיא שאין להם מועמד מועדף להרכבת הממשלה. הנשיא הקשה על נציגי הסיעות וניסה להתפלפל בנבכי החרמות והפסילות עם מי יסכימו ולא יסכימו לשבת, אבל בסופו של יום ההמלצות התשובה נותרה זהה – לאף אחד משלושת המועמדים אין דרך ברורה להרכיב קואליציה שלמה ומתפקדת.

לנשיא יש יום נוסף לשקול למי הוא רוצה לתת את המנדט, אבל הוא לא מתכוון למשוך את הזמן – אם לא תתרחש איזו דרמה לילית של הרגע האחרון, הוא יזמן את המועמד הזוכה כבר היום. במצב הנוכחי, בו לנתניהו יש יתרון מספרי ברור בממליצים, המנדט ככל הנראה יהיה שלו ל-28 הימים הקרובים. ריבלין לא הטיל על נתניהו את המנדט עדיין מאז שהפך לנאשם בפלילים, והוא הרבה לשאול אתמול את נציגי הסיעות על שיקולים ערכיים שצריכים לבוא לפתחו. אבל כשאלה המספרים, לא ברור כמה הוא ירצה להיות מהפכני בשיקול הדעת ולספוג את המתקפות שלאחר מכן. באופן אירוני, יום ההמלצות שהתנהל בפיצול מסכים דרמטי עם פתיחת שלב ההוכחות במשפט ראש הממשלה, עשוי להיות היום שבו יזכה נתניהו במנדט להרכבת ממשלתו השישית.

במערכת הפוליטית, על כל קצוותיה, מעריכים את הסיכוי של נתניהו לגייס עריקים או לפצל שותפים מהמחנה הנגדי כמשימה כמעט בלתי אפשרית. אבל לכל הפחות, המנדט יאפשר לו להמשיך לשלוט על המושכות בכנסת ולקבל לידיו את ראשות הוועדה המסדרת, משם יוכל לבלום את כל חלומות הגוש המתנגד לו – החל מהחלפת יו"ר הכנסת וכלה בחקיקה שתמנע ממנו להמשיך לכהן עם כתב אישום. כך, מבלי שלמחנה הנגדי יש דרך לממש את הרוב הפרלמנטרי שזכו לו בבחירות, הוא יוכל אט-אט לטשטש את צריבת תוצאות הבחירות ולא להודות בהפסדו: כבר בסיבוב הראשון שאחרי הבחירות הוא גבר על יריביו, ששוב, או עדיין, לא הצליחו להתאחד בחזית אחת נגדו.

ומה קורה בתקווה חדשה? שם מנסים עדיין לתת דחיפה אחרונה לציר המגעים שנוצר בימים האחרונים בין לפיד ובנט, בניסיון לגבש הסכמות על ממשלת רוטציה משותפת. זאב אלקין כמעט התחנן בפני הנשיא שיזמן את השניים ללשכתו, כמו שעשה בדיוק לפני שנה עם נתניהו וגנץ, כדי להניע את המשא ומתן. הנשיא, שכנראה נכווה מהפעם הקודמת שבדיעבד לא הניבה ממשלה מוצלחת במיוחד, סירב להתערב. גם סער, כמוהו, החליט להישאר על הגדר ולא נתן את המלצותיו ללפיד – למרות המחיר הגבוה: אם תקווה חדשה היו ממליצים על לפיד, קרוב לוודאי שתע"ל של אחמד טיבי הייתה מצטרפת להמלצה – והוא היה מגיע ל-53 ממליצים, וליתרון ברור על נתניהו. ההחלטה של סער איפשרה לו לעמוד בהבטחת הבחירות שלו שלא לתמוך בלפיד, אך בה בעת סללה את הדרך להטלת המנדט על נתניהו.

כשלפיד הבין שאין לו את סער והמנדט חמק מידיו, הוא זימן הצהרה לתקשורת בה חשף את מה שהציע לבנט בחדרי המשא ומתן – להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה. מאז הפגישה בין השניים במוצאי שבת מקורביהם מנהלים שיחות והתייעצויות, אבל הן לא הניבו עדיין שום הסכמות. ומהרגע שקיבלו את הבכורה ברוטציה, התיאבון של ימינה רק גדל: זה התחיל בדרישה לממשלה פריטטית, במודל של ממשלת נתניהו-גנץ, עם כוח שווה ועם וטו משתק לגוש הימין על השמאל, שיפצה על הפער במספר המנדטים. אחר כך היא הפכה לממשלה פריטטית-פלוס, כשהפלוס הוא לטובת הימין, עם רוב של שר אחד מהימין בממשלה, בקבינט, ובכל מנגונוני קבלת ההחלטות. בנט ושקד גם דורשים ששרים מהימין יחזיקו בכל התיקים שהם מגדירים "אידאולוגיים" – משפטים, חינוך, דתות ואוצר, וששרי השמאל יקבלו רק תיקים פחות משמעותיים.

ימינה רוצה לרפד את הכניסה האפשרית לממשלה עם המרכז שמאל בדומיננטיות מובהקת מימין, אך מבחינת לפיד והגוש מאחוריו – אלה דרישות מופרזות ממישהו שעם שבעה מנדטים קיבל לפני רגע הצעה לקבל את ראשות הממשלה, מיידית. במיוחד כשבנט מפלרטט במקביל גם עם נתניהו, ממנו קיבל הצעה לקבל את הרוטציה, אבל שני.

בין רוטציה עכשיו לכזו שאולי לא תקרה אף פעם, בנט מנסה למשוך את תקופת החיזורים אחריו ככל האפשר, והוא משתמש במו"מ עם לפיד כדי להעלות את ההצעות של נתניהו וחוזר חלילה. כך הוא יעשה במשך 28 הימים הקרובים, שבמהלכם המנדט יהיה אצל נתניהו, בתקווה שבסוף החודש הוא ייכשל – והוא יהיה המועמד המוביל להחלפתו.

שלו מסכמת לסיום את טורה: בנט מקווה שככל שיתברר שלנתניהו שוב אין אפשרות להרכיב ממשלה, תיבנה לו לגיטימציה בבייס לשתף פעולה עם המרכז שמאל, לכל הפחות, ואולי גם חלק מהבריתות הקדושות של נתניהו יתחילו להיפרם ויפתחו אפשרויות נוספות. אבל הדייסה שבנט מנסה לבשל בין המחזרים לא מאכילה אף אחד חוץ מעצמו: הוא לא ייתן לנתניהו את האפשרות למצות את המנדט שקיבל וגם לא לגוש המרכז-שמאל את האפשרות להחלפתו, עד שיסתדרו לו הקלפים בדיוק כמו שהוא רוצה. ובינתיים, הכנסת תתבשל בתוך הפלונטר.