תביעת דיבה – השאלות והתשובות להבנת המצב המשפטי

למעלה מ-1000 תביעות דיבה ולשון הרע מוגשות בכל שנה. ביטויים כמו "פיצוי ללא הוכחת נזק" ו"אמת דיברתי", הפכו שגורים ומוכרים בציבור, עד כדי שכמעט כל אחד כיום יודע – או לפחות חושב שהוא יודע – האם במצב נתון אפשר ונכון להגיש תביעת דיבה ולדרוש (וגם לקבל) פיצוי ללא הוכחת נזק.

אך מה באמת נחשב ל"הוצאת דיבה"? מהן טענות ההגנה האפשריות שעומדות לרשות מי שהוגשה כנגדו תביעת דיבה? מה צריך להוכיח כדי לקבל פיצויים? כיצד בתי-המשפט פוסקים פיצויים בפועל? ומה צריך לעשות אם נפגעת מהוצאת דיבה? להרחבה בסוגיות של לשון הרע והוצאת דיבה בקרו באתר – lawdesk.co.il

ריכזנו עבורכם 5 שאלות מרכזיות כדי לעשות סדר בבלגאן

מה נחשב להוצאת דיבה?

"הוצאת דיבה" הוא המונח הפופולרי למושג המשפטי של עוולת "פרסום לשון הרע". סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע שהעוולה נוצרת בהתקיים שני תנאים:

1. "פרסום", המוגדר בסעיף 2 לחוק בצורה שכוללת כל דרך אפשרית בה ביטוי יכול להיות מופץ, כאשר במקרה שהביטוי מופץ בעל פה עליו להגיע בפועל לאדם אחד נוסף חוץ מאשר הנפגע; וכאשר הביטוי מופץ בכתב צריך שיהיה בו פוטנציאל לכך שיגיע לאדם אחד נוסף חוץ מאשר הנפגע.
2. "לשון הרע", המוגדרת בסעיף 1 לחוק, כוללת כל ביטוי שיש בו את הפוטנציאל לפגוע בשמו הטוב של אדם, להשפילו, לפגוע במשלח ידו או לבזותו. בית המשפט קבע כי על הביטוי להיות פוגעני בעיניו של "האדם הסביר", דהיינו הבחינה היא אובייקטיבית-חיצונית ולא סובייקטיבית-פנימית למי שנפגע מהאמרה.

מהן ההגנות העומדות לרשות הנתבע בתביעת דיבה?

החוק קובע שורת הגנות העומדות לרשות הנתבע בפני תביעת לשון הרע, שניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

1. ההגנות המוחלטות לפי סעיף 13 לחוק – קבוצה הכוללת 11 הגנות אשר מספיק שאחת מהן תתקיים כדי שהנתבע יקבל הגנה מוחלטת. כך למשל, הסעיף יוצר מעין חסינות לכל התבטאות שנעשתה במסגרת דיון משפטי.
2. הגנת "אמת הפרסום" לפי סעיף 14 לחוק – ההגנה מתקיימת בהתקיים שני תנאים: שתוכנו של הפרסום הוא אמת אובייקטיבית; ושיש בו עניין ציבורי (היינו, שמשרת אינטרס ציבורי חשוב).
3. קבוצת הגנות תום הלב לפי סעיף 15 לחוק – הקבוצה כוללת שורה ארוכה של מקרים שקיומו של כל אחד מהם בתום-לב יוצר הגנה לנתבע. למשל, הבעת דעה ביקורתית על דמות ציבורית מוגנת מפני טענת לשון הרע, אם נעשתה בתום-לב.

האם צריך להוכיח נזק כדי לקבל פיצויים על הוצאת דיבה?

לא. סעיף 7א לחוק מאפשר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק עד גובה של 79,042 ₪ על פרסום לשון הרע, ואף עד גובה של 158,085 ₪ במקרה בו הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע (הסכומים מוצמדים למדד 16 בספטמבר 1998, התאריך בו תוקן החוק ונחקקה הוראה זו).

חשוב לציין שסכומים אלה מהווים את התקרה לפיצויים ללא הוכחת נזק והם לא בהכרח סכומי הפיצויים שבית המשפט יפסוק בפועל. לכן, בכל מקרה כדאי להוכיח קיומו של נזק, שכן הדבר יעלה את סכום הפיצויים שייקבע ידי בית המשפט.

כמובן שישנם מסלולי פיצוי חלופיים למסלול הפיצויים הסטאטוטורים ללא הוכחת נזק, בהם ניתן לתבוע נזק ממשי או לתבוע נזקים לא ממוניים.

איך בית המשפט קובע את סכום הפיצויים למי שנפגע מהוצאת דיבה?

לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע את גובה הפיצויים. קביעתו מגיעה לאחר שהיא לוקחת בחשבון נסיבות מגוונות, ובהן הנזק שנגרם שבפועל לתובע כתוצאה מהוצאת הדיבה; כמות החשיפה שקיבלה האמרה הפוגענית; כוונתו של מוציא האמרה; התנצלותו או אי-התנצלותו, ועוד. למידע נוסף מומלץ לקרוא את המאמר – 10 שאלות ותשובות על הוצאת דיבה.

מה הדבר הראשון שמי שנפגע מהוצאת דיבה צריך לעשות?

במקרה שבו אתם חושבים שפורסמה נגדכם אמרה פוגענית, הדבר הראשון שיש לעשות הוא לתעד ולשמור את האמרה. למשל, אם אתם חברים בקבוצת וואטס-אפ ציבורית, ואחד מחברי הקבוצה שולח הודעה הכוללת תוכן שמשמיץ אתכם, תשמרו העתק של צילום מסך של ההודעה זו. כך, תהיו מוכנים לתרחיש בו תצטרכו לעשות שימוש בראיה כזו בבית משפט.

לאחר מכן, עליכם ליצור קשר עם עורך דין המתמחה בדיני לשון הרע ולהתייעץ אתו. עורך דין כזה כבר נתקל באינספור מקרי לשון הרע בעבר, ועל כן יוכל להתבסס על ניסיונו כדי להגיד לכם האם אתם זכאים לתבוע על לשון הרע, ואם כן אזי מה הפיצויים שאתם עתידים לקבל.