כותל
מספר הרב ישראל אהרן קלצקין בגליונו השבועי 'מעדני הפרשה'
לפני כחודש וחצי, במאמר של ערב ל"ג בעומר (פר' בהר בחוקותי), סיפרתי מעשה שאירע יום שישי שלפני כן, ששמעתי את רעייתי משוחחת עם אישה שהייתה מדריכתה בקעמפ לפני קרוב ל-40 שנה, והמדריכה מתחננת לאשתי בטלפון שתסלח לה על עוול שגרמה לה אז (כאשר ילדה דחפה את המדריכה למים, ואף הוסיפה חטא על פשע, ע"י שהעלילה והפילה את ה'תיק' על אשתי, והמדריכה לא טרחה לברר את האמת ודאגה שיסלקו אותה (את אשתי) מבית החינוך, ורק אחרי הרבה דמעות ותחנונים והשתדלויות הוחזרה לביה"ס. וציינתי שאותה ילדה שהעלילה, לצערנו, לא זכתה עד היום לזש"ק).
כאמור, באותו יום שישי התקשרה אותה מדריכה אל אשתי לבקש סליחה ומחילה על העוול הנורא שגרמה לה לפני כ"כ הרבה שנים. ומבירור שערכנו אח"כ התברר כי אותה מדריכה תקועה עם ילדים בוגרים בבית וכל שידוך שמציעים להם, נתקע לפני הסיום ללא שום סיבה הגיונית, כי הילדים נחשבים טובים ומעולים, מוצלחים ומוכשרים מכל בחינה, ומעשה שטן מצליח לעצור כל שידוך טרם הגמר.
בסיום אותו מאמר ציינתי, שכעת אני מחפש איך להודיע לה (למדריכה ההיא) כי עיקר חסר מן הספר, ואם היא אכן מחפשת סגולה לישועתה וישועת ילדיה המחכים לזיווגם, את הסליחה האמיתית עליה לבקש מחמותי, שנגרם לה אז כ"כ הרבה צער ועגמת נפש ומילאה כוסות של דמעות סביב אותה פרשיה. אמנם לאח"כ העירה לי אשתי, כי היא אכן אמרה זאת למדריכה בסוף השיחה, ותיארה בפניה כמה צער ועגמ"נ חמותי עברה אז.
לאחר ששמעתי כן, הייתי בטוח כי מיד למחרת חמותי תספר לנו שהיא התקשרה לבקש את סליחתה, אך כנראה שזה דורש כוחות נפש מיוחדים, בפרט שהן מתגוררות באותה שכונה. ובמשך חודש באמת לא קרה כלום.
אמנם לפני שבועיים, חמותי מספרת לאשתי, כי אותה מדריכה הגיעה לביתה עם זר פרחים וישבה איתה לשיחה ארוכה כדרך הנשים, וממש נפלה לרגליה (בלשון המליצה) והתחננה שתסלח לה, ולא זזו משם עד שנעשו אוהבות זו לזו ומחלה לה בלב שלם.
והנה, אתמול בבוקר מתקשרת חמותי לאשתי ומספרת לה, כי שלשום בלילה המדריכה התקשרה אליה בהתרגשות להזמין אותה לשמחת האירוסין לילד הראשון שבתור, ואמרה לה כי היא ממש מתחננת שתבוא ותשמח את ליבה בשמחתה המרקיעה שחקים.
תגובות