חברת המימון החרדית רוצה שנמשיך לשלם על המדד

חברת המימון החרדית של השותפים המנהלים מתתיהו וגשל ואלי רבינוביץ' פרסמה הודעה לעיתונות ובה קריאה לפעול בניגוד גמור לתנאים הכלכליים במשק הישראלי והעולמי, תוך פגיעה אנושה בציבור נוטלי המשכנתאות.

"הריבית שבנקים לוקחים אמורה לשקף את עלות המימון שלהם. ואין שום סיבה לייקר את ההלוואות שכבר נתנו לפי עלות מימון נמוכה", נכתב בהודעה – וזהו הבסיס לקריאה ההזויה ביותר בעידן האינפלציה הנוכחי: חברת מימון אשר קוראת לבנקים ולגופי האשראי לפעול באופן יזום על מנת שהאינפלציה תעלה, וזאת באמצעות הצפת השוק בכסף זול.

סביבת הריבית הגבוהה הביאה להגשתן של לא מעט הצעות חוק פופוליסטיות בסוגיית הריבית. המשותף לכולן הוא שמדובר ברצף יוזמות חקיקה שנועדו לייצר לחברי הכנסת ולסיעות החברתיות בכנסת מצג שווא כביכול הם דואגים לאוכלוסיות חלשות הנאנקות תחת עול ההחזרים הגבוהים למשכנתא ויוקר המחיה – כאשר בפועל כל הצעה כזו פוגעת בציבור יותר מכפי שנדמה. הפוליטיקאים מנצלים את חוסר הבקיאות הציבורית במאקרו-כלכלה ומקווים להרוויח נקודות זכות ציבוריות באמצעות הצעותיהם.

כאשר מגישי הצעות החוק היו פוליטיקאים אשר ידועים כמביני עניין כלכלי, כמו לדוגמה יו"ר וועדת הכספים ח"כ משה גפני שביקש להגן על נוטלי משכנתאות לדירה יחידה מפני העלאות הריבית, הדבר הביא להרמת גבה.

אלא שבאחד הדיונים בוועדת הכספים נחשפה הסיבה האמיתית להצעת החוק. בדיון השתתף נגיד בנק ישראל אמיר ירון שהביע התנגדות נחרצת להצעה. התנגדות לה היו שותפים כלל אנשי המקצוע שנכחו בדיון. ואז הטיל גפני את הפצצה כאשר הודה כי למעשה הוא מעלה את הצעת החוק כדי להעלות את הנושא על סדר היום ולא בגלל שהוא מאמין ברציונל הכלכלי שבבסיסה: "ידעתי שיגידו שגפני לא מבין בכלכלה ולכן הוא הגיש את הצעת החוק. אבל זו לא הסיבה שהגשתי – הסיבה היא שיש הרבה נושאים שצריך לדון בהם ואם לא ניתן מכה אנחנו נמשיך הלאה".

דבריו של גפני קיבלו חיזוק בדיונים אחרים בוועדה, בהם הצהיר כי ככל שיימצאו פתרונות אחרים הוא יראה נכונות לא להמשיך עם החקיקה. "אני לא מתכוון לרדת מהעניין הזה, המדינה כאילו עומדת מהצד, אבל היא מספסרת בקרקעות כדי להרוויח כסף. לעמוד מהצד ולתת נימוקים מלומדים למה אי אפשר להתערב זה לא מעניין בכלל, אנחנו צריכים לעשות כאן פעולה, נכון שזה יהיה מאוד קשה כי יהיו אנשים מלומדים שיגידו שזה על חשבון המדינה, אבל לא לתת זה על חשבון הזוג הצעיר".

גפני למעשה מבין את הכלל הבסיסי בכלכלה. כשיש יותר מדי כסף זול, הצריכה גוברת והציבור מוכן לשלם כל מחיר בעבור כל מוצר. הדבר מאפשר ליצרנים ולרשתות השיווק לייקר את מחירי המוצרים והשירותים בעשרות אחוזים ובכך לפגוע בערך הכסף. למצב הזה יש שם ידוע: "אינפלציה" וזה המצב אליו התגלגלנו לאחר הפצת הכסף הזול בעידן הקורונה. על מנת לעצור את הסחרור הזה נדרשים מספר צעדים שהמשותף לכולם הוא העלאת ערך הכסף. העלאות ריבית מהוות הכלי היעיל והמהיר ביותר להגיע לתוצאה של עצירת האינפלציה.

התהליך הזה ללא ספק כואב ופוגע אנושות במשקי הבית והמגזרים הממונפים, אבל זו כמעט הדרך היחידה להילחם באינפלציה. כלומר לוודא שמחר לא ישלם הציבור פי כמה וכמה על אותו סל קנייה או דירה. אילולא הכאב הזה, לציבור היה נשאר יותר הון פנוי, ולכן היה ממשיך לצרוך במחירי יוקר. מה שהיה מנציח את האינפלציה.

הכסף הזול הכפיל את מחירי דירות היוקרה

אתמול פרסם בנק ישראל את נתוני המשכנתאות לחודש מאי, מהם עולה בין היתר כי המיתון בשוק הנדל"ן נמשך. בחודש מאי נטל הציבור משכנתאות בהיקף כולל של 6.52 מיליארד שקל. נתון המשקף ירידה של 46% (!) לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

על פי נתוני הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, בחודש אפריל נרשם שפל של 20 שנה בשוק הנדל"ן בישראל: רק 4,000 עסקאות נרשמו – ירידה של 55% בשנה, המשקפת את השפל הגדול מאז תחילת שנות האלפיים, מלבד תחילת הסגרים בקורונה. הירידה המשמעותית ביותר נרשמה באזורי הביקוש, מה שמוכיח שהקיפאון בשוק הינו תוצאה ישירה של עלויות הריבית הגבוהה.

וכשהביקוש יורד? המחירים יורדים… בחלק מהאזורים בארץ הדבר כבר מורגש בשטח ועל פי אתר 'יד 2' בחודש האחרון הוזלות מחירי הדירות כבר הגיעו גם לשוק היד השנייה שנחשב לשוק קשיח יותר. כלומר העלאות הריבית עובדות וחוסכות לציבור מאות אלפי שקלים במחירי הדירה שהם מתעתדים לקנות.

"רוב העסקאות היום באזורי היוקרה מתאפיינות ברוכשים בעלי הון, בעיקר תושבי חו"ל, אשר רוכשים את הדירה בתשלום אחד במזומן", אומר ל'אקטואליק' שותף בסוכנות התיווך החרדית נדל"ן רוממה.

כסוכנות שפועלת באחד מהאזורים היקרים ביותר בבירה, יכולה נדל"ן רוממה לספק תמונה ברורה לגבי אפקט הריבית הגבוהה. אזור רוממה נחשב לאחד השכונות היקרות ביותר בירושלים, וזאת לאור הביקוש העצום להתגורר בשכונה הנחשבת, אשר סמוכה למעוזים הראשיים של חסידויות ענק בציבור החרדי – גור, בעלזא, באיאן ועוד. תוך שנים ספורות יותר מהכפילו הדירות באזור את המחירים, בעיקר לאור עסקאות רבות של תושבי חו"ל שהמחיר אינו מרתיע אותם והם מוכנים לספוג כל עלות על מנת ליהנות מדירה סמוכה ככל הניתן לאדמו"ר המהווה מנהיגם הרוחני.

בשיא ההייפ לפני כשנה נמכרו דירות בקריית בעלזא בירושלים לפי 70 ו-80 אלף שקל למטר. "כל דירה שהוצאנו לשוק התייקרה תוך כדי בחמישה אחוזים", אומרים בנדל"ן רוממה ל'אקטואליק'. "הרוכש גילה תוך כדי הבירור שיש מישהו שמוכן לשלם יותר ולכן העלה את המחיר המוצע ומיהר לסגור עסקה". היום לעומת זאת, התמונה הפוכה: "לרוב, הדירות המפורסמות היום נמכרות בפועל בחמישה אחוזים פחות מהמחיר בפרסום. הקיפאון מורגש וזה משקף ירידת מחירים של 10% באזור".

במונחים ריאליים, מדובר בנפילות עמוקות הרבה יותר. שכן בתקופה שחלפה מאז, האינפלציה זינקה בכשמונה אחוזים. כלומר מחירי הדירות באזור זה איבדו לא פחות מ-18% תוך שנה וחצי בלבד. מדובר בירידת ערך של מעל מיליון שקל לדירת ארבעה חדרים באזור.

תמונת מצב דומה ניתן לראות בריכוזים חרדיים נוספים, הן בשוק הדירות "על הנייר" והן בשוק דירות היד שנייה. ברמה ד' בבית שמש לדוגמה, הפערים בין ההיצע והביקוש גדולים כל כך – שדירות מוצעות במחיר נמוך בחצי מיליון שקל מהמחיר שנדרש עבור אותה דירה רק לפני חודשים ספורים. הסיבה לכך היא שמדובר לרוב בדירות "מחיר למשתכן" שבעליהן ממונפים ב-90% משכנתא עם הצמדה גבוהה לריבית הפריים. חוסר היכולת לעמוד בתשלומי המשכנתא הגבוהים מייצרים הזדמנויות לזוגות צעירים שעד כה יכלו רק לחלום על דירה משלהם בעיר חרדית.

אז האם הריבית כואבת? בהחלט. אבל זו בדיוק הסיבה לכך שהמחירים יורדים, ולכל הפחות לא עולים. אם רק הייתה לנו האפשרות לקבל מימון זול "מהכסף הישן" כהצעת מימונדל"ן, כל זה לא היה קורה.

עד כמה היה מזנק ההחזר החודשי בלי העלאות הריבית?

אתמול הציג נגיד בנק ישראל, הפרופ' אמיר ירון, נתונים מעניינים שנועדו לתת מענה לדרישה הציבורית לעצור את העלאות הריבית. האינפלציה היא סכנה גבוהה הרבה יותר מהעלאות הריבית, ולנגיד הבנק לקח בדיוק דקה אחת וגרף אחד להוכיח זאת.

על פי נתוני בנק ישראל, אם הריבית במשק לא הייתה עולה, תוך 15 שנים ההחזר החודשי של הציבור היה מזנק ל-7,655 שקלים בחודש, לעומת 4,989 בעקבות העלאת הריבית.

בבנק ישראל אומרים כי "בטווח ארוך יותר – האינפלציה, ככל שלא ממוגרת, מעלה משמעותית את ההחזר הנומינלי על המשכנתא, לעומת כלי הריבית שלאחר שמוריד את האינפלציה מחזיר את תוואי התשלום על המשכנתא למסלולו המקורי".

במקרה של אי-העלאת ריבית, ההחזר החודשי למשכנתא ממוצעת (מיליון שקל שנלקחו בינואר 2022, בתמהיל של 40% פריים, 30% קבועה לא צמודה ו-30% קבועה צמודה, ל-25 שנים) היה מזנק הרבה יותר מאשר במקרה שבנק ישראל מעלה אותה.

מה היה קורה להחזר החודשי של המשכנתאות אם בנק ישראל לא היה מעלה את הריבית

ומה יש למימונדל"ן לומר על הגרף הזה. ובכן, כלום. "הריבית שבנקים לוקחים אמורה לשקף את עלות המימון שלהם. ואין שום סיבה לייקר את ההלוואות שכבר נתנו לפי עלות מימון נמוכה", הם טוענים. "כאשר הבנק העניק הלוואה או משכנתא לפני שנה ויותר עלויות המימון שלו עבור ההלוואה היו נמוכות מאוד. ולפי זה הוא תמחר את הריבית. אין שום סיבה שכעת הריבית על אותה הלוואה תעלה. מה השתנה בעלות המימון של הבנק? הרי ההלוואה כבר ניתנה. למעשה הבנקים מנצלים את העובדה שכעת הריבית ועלות המימון עבור הלוואות חדשות זינקה, והם משיתים את העלויות האלה גם על ההלוואות הישנות. אין בזה שום היגיון כלכלי".

ובכן, ההיגיון הכלכלי פשוט מאוד: הריבית לא עולה כדי להזניק את שולי הרווח של הבנק על חשבון הציבור – אלא כדי לייקר את ערך הכסף ולהשאיר לנו פחות כסף לשימוש. ולכן הריבית חייבת לעלות על מלוא סכומי ההלוואה, ולא משנה מתי היא נלקחה ובאיזו סביבת ריבית. אחרת, נשלם הרבה יותר יקר מאשר ריבית הפריים הנוכחית.

היבואנית דיפלומט לדוגמה, ייקרה השבוע את מוצריה בעד 25%. מדובר במוצרי יסוד בסיסיים שכל משק בית רוכש. אילולא הריבית הגבוהה התהליך הזה ימשיך ונמצא את עצמנו משלמים פי כמה וכמה על אותו סל ברשתות השיווק ובמכולת השכונתית. זה אמור להדאיג אותנו הרבה יותר מאשר ריבית הפריים שעלתה "רק" בחמישה אחוזים. הכל עניין יחסי, וחשוב לזכור זאת.

זה בדיוק הנימוק לזכיית נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בפרס איש השנה בכלכלה הישראלית על ידי FUNDER. אודי אלוני, מנכ"ל FUNDER, העניק את הפרס לפרופ' אמיר ירון "על מלחמתו ההירואית באינפלציה, למען כלכלת ישראל".