מיכאל אלוני, השחקן שמגלם את קיווע בסדרת שטיסל יוצא להגנת הציבור החרדי. "אני רואה חדשות כמו כולם ואני רואה תמונות של תלמודי תורה פתוחים ושל חתונות המוניות, אבל לא מראים לנו את כל המקומות הסגורים, את כל תלמודי התורה ששומרים על ההנחיות. לא מראים לנו את הכלל במגזר החרדי, אלא את היוצאים מהכלל. הכי קל להסית את עצמנו נגד עצמנו. למה? כי יש מי שמרוויח מזה. אז די, חלאס, זה משעמם אותי", אמר אלוני בראיון למגזין 'לגבר' של 'ידיעות אחרונות'.
על כך שהפרת ההנחיות גורמת לתחלואה משיב אלוני, "בואי, גם בתל־אביב לא שמים פס. כמה מסיבות היו בתוך בתים? תסתכלי פה ממול על התור הענק לטייק־אוויי בכניסה לבית הקפה. גם כאן וגם שם יש חריגות. זה לא כל הציבור. זה אולי זרם אחד קיצוני כזה או אחר. אבל ממסגרים את זה ככה שכל הציבור החרדי הוא מפר הנחיות כי זה נוח לפלג ולהסית. ככה אפשר לשלוט בשיח".
גם לפני ששיחקת חרדי החזקת בעמדות הסובלניות האלה? נשאל אלוני, "אני תל־אביבי פריווילג ולא הכרתי את העולם הזה בכלל. זה היה לצלול לתוך תרבות אחרת לגמרי וללמוד למשל מה זה נידה וכולי. אבל בסוף 'שטיסל' לא מדברת על 'החרדים', אלא על אנשים כאנשים, כבני אדם שהם לא מושלמים, שהם פגומים מהיסוד. כשאתה מסתכל ככה על אנשים אתה לא יכול שלא לחבב אותם".
"כשהקורונה רק התחילה נכנסתי להתקף חרדה", אלוני נזכר. "דבל'ה היה בחרדה מהקורונה. כמו כוכב הוליוודי הוא דרש טריילר משלו כדי לא להידבק. בכלל, כל יום נבדקנו לקורונה. אין חור שלא הכניסו לי בו מטוש"
חרדות כלכליות?
"בריאותיות. חשבתי שסוף העולם הגיע. אח של בת זוג שלי וחברה שלנו הגיעו לעשות איתנו את הסגר. אנחנו בית פתוח כזה, אז הזמנו פליטים להיות אצלנו. כל דבר שנגענו בו, דלת של המקרר, ברז, ידיות, החברה הייתה מרססת אחרינו עם חומר חיטוי".
איך בסוף הצלחתם להצטלם לעונה החדשה של "שטיסל" עם כל הסגרים? נשאל.
"הצילומים נדחו לקיץ וזה היה סיוט. את יודעת מה זה להתלבש ככה בחום הזה? אני מצלם סצנה עם דבל'ה ותוך כדי הזקן שלו מתקלף מהחום. דבל'ה היה בחרדה מהקורונה. כמו כוכב הוליוודי הוא דרש טריילר משלו כדי לא להידבק. בכלל, כל יום נבדקנו לקורונה. אין חור שלא הכניסו לי בו מטוש".
תגובות