הנשיא :”ראוי שנישיר מבט אל פניהם של דור הילדים שגדל כאן ונבדוק באומץ מי רשאי ומוזמן להיכנס לתוככי אותה ‘כיתה’ כלל ישראלית ומי נותר בחוץ”

” אני מאמין שאין לנו רשות לחדול מלקוות, או להיבטל מן המלאכה העדינה והתובענית הזו”

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין השתתף הבוקר, יום שני, י”ג בחשוון, 11 בנובמבר, בוועידת החינוך הראשונה של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא בשיתוף “מקור ראשון”, שם העביר שיעור בנושא “גבולותיה של הכיתה הישראלית” בליווי דף מקורות.

בראשית דבריו אמר הנשיא: “ראוי שנישיר מבט אל פניהם של דור הילדים שגדל כאן ונבדוק באומץ מי רשאי ומוזמן להיכנס לתוככי אותה ‘כיתה’ כלל ישראלית ומי נותר בחוץ. זו שאלה רגישה ומורכבת, והיא נפרטת לקבוצות, לתתי קבוצות וליחידים.”

הנשיא הוסיף לעסוק בהרכב הכיתות בבתי הספר בישראל ובהדרת האוכלוסיות ואמר: “חודש מרחשוון ידוע לשמצה או לברכה, תלוי את מי שואלים, באופיו נטול החגים, בשגרה הארוכה והרציפה שהוא מזמן. אבל בעשורים האחרונים מאז עלייתם של יהודי אתיופיה ארצה, חודש מרחשוון קיבל חג משלו, חג הסיגד. האם אנחנו חוגגים את החג הזה? האם מציינים אותו בכיתה שלנו? האם ילדים יוצאי אתיופיה, ובנים ליוצאי אתיופיה מרגישים, שה’כיתה’ הישראלית כוללת גם אותם? האם נוכל לוותר סוף סוף על האמירה שחודש מרחשוון הוא מר כי אין בו חגים?”

״בבואנו לכיתה הישראלית ברמת היחידים עלינו להרחיב את דפנותיה שתיטיב להכיל את הרגישים ואת הרגישים מאוד, את החולמים ואת הערים את הנותרים בכיתה ואפילו את מי שמרגיש שהוא מוכרח לצאת”, קרא הנשיא והוסיף: “ברמת הכלל אני מבקש להציע לכלול את הרחוקים מבלי לזנוח את הקרובים, לכלול את המודרים, את המסתגרים, את המאמינים ואת המאוכזבים, את המיעוטים ואת הרבים.”

“לאחרונה קידמה תכנית ‘תקווה ישראלית’ של בית הנשיא בשיתוף עם משרד החינוך, מסע של תלמידים ותלמידות להיכרות עם החברה הישראלית”, אמר הנשיא והוסיף: “היו חששות גדולים שליוו את המסעות האלה וישנם עדיין חששות גדולים. המלאכה עדינה כי היא דורשת מאתנו ללמוד את האומנות המורכבת של פתיחות היודעת לשמור על גבולותיה. אנחנו מחויבים לשאול את עצמנו שוב ושוב כיצד לפתוח, עד היכן ובאיזו מידה, כך שציפור נפשנו לא תפגע. האם זה אפשרי? אומר לכם בכנות, אינני יודע. אבל אני מאמין שאין לנו רשות לחדול מלקוות, או להיבטל מן המלאכה העדינה והתובענית הזו, וכשאני מביט בקהל שיושב כאן היום ובסוללת המומחים שראשם וליבם פתוח לשמוע, ללמוד וללמד, גם לשמור וגם לעשות בעת ובעונה אחת, אני יודע שלתקווה הזאת יש על מי לסמוך.”

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.