הצצה: ה'חובות' – סדר הלימוד היומי, והסיומים שהתייגע בתורה שר התורה. מסמך מרטיט

כל מי שזכו לחסות בצילו הגדול של רבינו חיים קניבסקי זצ"ל היו חווים את המתח הגדול של החובות השורר בסביבתו כל יום מחדש עד לסיומם של לימודי החובות, וחובות אלו רודפים אותו כל שעות היממה, ואפילו כשנשכב לנוח, מיד כשמתעורר, דעתו על החובות, ואף מצב בריאותו תלוי במידה רבה אם נמצא לפני סיום החובות או לא.

וסדר לימודים אלו סיגל מרן הגרח"ק קנייבסקי זצוק"ל, לעצמו כבר בתור בחור צעיר בגיל שש עשרה לערך, והקדיש לכך שעות רבות מידי יום ביומו, בלי לדלג אף יום גם בזמנים לא קלים, וכך חוטף רבינו מזמנו היקר ללימודים אלו, בו בזמן שאת עיקר יומו מקדיש רבינו ללימוד העיון וחיבורי ספריו הנפלאים ועריכת מכתביו ועוד. ומפני שרבים שואלים ודורשים לפתוח להם פתח לתוך העולם הנפלא הזה של חובותיו של רבינו לדעת מה לומד וכמה לומד מידי יום ביומו, למען תגבר אהבת וחשק לימוד התורה בקרבם, וממנו יראו וכן יעשו, לפיכך השתדלנו בס"ד להביא קצת מענין לימוד חובותיו להרוות לב הצמאים לדעת הליכות מלכי בקודש מאן מלכי רבנן רבינו שליט"א, להגדיל תורה ולהאדירה.

ונציין בקצרה סדר לימודיו: הגרח"ק היה מתגבר כארי לאחר חצות הלילה, ומתחיל באמירת א. תיקון חצות ב. זוהר ג. תהילים ד. נ"ך ה. משנה ברורה ו. רמב"ם ז. שו"ע ח. תלמוד בבלי ט. תוספתא, י. תלמוד ירושלמי.
ובערב שבת קודש לאחר הצהרים כשחוזר מהטבילה במקוה לכבוד שבת, לומד שנים מקרא ואחד תרגום עם פרש"י, ובחומש שמות מכילתא, ובחומש ויקרא ספרא [תורת כהנים], ובחומש במדבר ודברים ספרי.

סדר לימוד החובות
הגרח"ק זצוק"ל היה מתגבר כארי לאחר חצות לילה, לעבודת ה' וליגיעת התורה, ומיד מתחיל כדלהלן:
תיקון חצות
את סדר יומו בלימוד חובותיו פותח רבינו לאחר שמתעורר בחצות הלילה, עם אמירת 'תיקון חצות', ומשתדל מאוד להצניע הדבר שלא יראוהו בנ"א.
לימוד הזוהר
בתוך לימודי חובותיו לומד רבינו כל יום דף בזוהר הקדוש [לימוד זה לומד רבינו כשספון בביתו לאחר חצות הלילה, לאחר שאמר תיקון חצות. לא ניחא ליה רבינו שרואים אותו לומד חכמה זו, ולפיכך משתדל להסתיר את הדבר]. ושמעתי מאיש נאמן שזוכר בשנים עברו שרבינו למד כל שבת את הזוהר של פרשת השבוע.

הסתרת לימוד הזוהר
כאמור לעיל נוהג רבינו שאת לימוד הזוהר היומי מסתיר מעיני בני אדם, ולפיכך לומד חכמה זו באישון לילה. עובדא הוה פעם בחול המועד סוכות שיצא רבינו מהסוכה ונכנס לחדר הפנימי, ואמר שצריך ללמוד כאן משהו, וראיתי שלמד בספר יהושע, ואח"כ הסתגר בחדרו ולמד בזוהר פרשת תרומה, והיה שם סימניה כבכל ספרי חובותיו כיון שגם זה חלק מלימוד החובות.
בשנים עברו למד רבינו ספרי קבלה וסיימם כל שנה, ביניהם ספר 'פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל זצ"ל [וכידוע גם מרן החזו"א זצ"ל היה לומד בספר 'פרי עץ חיים'], וספרי ה'לשם' [ושמעתי מרבינו שעבר על כל ספרי ה'לשם', והוסיף שזה ספר מאד מעניין שיש בו את כללי הקבלה].
וכשרבינו התחיל פעם פרק שני של חגיגה 'אין דורשין', אמר היום אני לומד 'קבלה'.

ה'חטיפות' של הגרח"ק
מכיון שכבר מעל לשבעים שנה סיגל רבינו לעצמו לסיים את הש"ס בכל שנה, עלה בחשבונו שנצרך לכך כמה דברים, א. ללמוד כאמור כל יום שמונה דפים. ב. כמו כן באם מגיע לסיום המסכת ונשאר למחרת פחות משמונה דפים, כגון בחודש טבת שלומד מסכת זבחים, וכשמגיע לסוף המסכת היה עליו להתחיל הלימוד היומי בדף ק"ו, בו בזמן שדפי המסכת עד דף ק"כ, ואם ילמד מדף ק"ו כמידי יום שמונה דפים יגיע לימודו עד דף קי"ד, ולמחרת כבר ישארו פחות משמונה דפים, לפיכך עשה לעצמו חוק שאין להשלים דפים ממסכת למסכת, אלא לומד באותו יום מדף ק"ו עד סוף המסכת שזה חמש עשרה דפים, וזה הנקרא 'יום החטיפה' משום שחוטף דפים יותר מכל יום [ועי' עירובין נ"ד א': א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי].
אשרי עין ראתה כל אלה את חשקת התורה והצמאון הנורא לכל דף גמ', ואע"פ שכבר למד רבינו את כל הש"ס פעמים רבות מ"מ כל פעם ניגש אל לימודו באותו החשק ובאותה השתוקקות כאילו לומד זאת פעם ראשונה, ומקיים במוחש דברי חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.

לימוד מסכתות קטנות
רבינו בגודל צימאונו לכל חלק בתורה לא היה מוותר אף על דבר אחד מדברי חז"ל בכל רחבי הש"ס, ואחד הדברים הבולטים שרבינו עמל עליו מאד בסדר הלימוד של השמונה דפים הוא במסכתות הקטנות שנדפסו בסוף מסכת ע"ז, שכוללים אבות, אבות דרבי נתן, סופרים, שמחות, כלה, כלה רבתי, דרך ארץ רבה, דרך ארץ זוטא, גרים, כותים, עבדים, ספר תורה, תפילין, ציצית, מזוזה.

מסירות נפשו של רבינו שלא לבטל קביעותו
ולהמחיש כמה מסר רבינו נפשו שלא לבטל מקביעות לימודיו תעיד העובדה הבאה: בערב סוכות תשס"ב עבר רבינו אירוע רפואי, שלא נודע ברור רק עד מוצאי החג מה בדיוק מצב בריאותו. לאחר סעודת החג בבוקר כבר לא יכל רבינו ללכת על רגליו בעקבות האירוע, והיו צריכים לגרורו עם כיסא למיטה, ובקושי הצליח לעלות ולזוז במיטתו, ולפתע ביקש גמ' בבא מציעא והחזיקה בידיו עד שגמר את שמונת הדפים של לימוד חובותיו, והדבר היה לפלא בעיני כל רואיו איך מצליח לעשות זאת.
ובמוצאי יו"ט אושפז בבית הרפואה מעייני הישועה שם טופל מספר שבועות במסירות רבה, ובתחילה ישב על כסא גלגלים בשיתוק חלקי, ואמר לי שקשה לו מאד לאמץ את הראש וללמוד, אבל ב"ה כל בוקר למד החובות במסירות רבה ולא ויתר אף יום אחד, תמידין כסדרן, ובכל יום שהיה גומר את כל לימוד חובותיו היה אומר בשמחה ובסיפוק 'ב"ה גמרתי את החובות', ובס"ד לא דילג אף בשנה זו אפי' יום אחד מלימוד חובותיו. ובאמת בשנה זו בערב פסח בסיום היה רבינו מרוגש ביותר בהודאה לה' שזכה גם בשנה זו לסיים יום יום את לימוד חובותיו, דבר שכלל לא היה מובן מאליו.
וזכורני שכששהה אז רבינו בבית הרפואה שמעתי מרבינו שהתבטא, שכיון שכבר חוזר הרבה במשך השנים על הגמ', ממילא כשלומד את הגמ' יודע להמשיך בע"פ את המשך הגמ'.

היום סובב סביב ה'חובות'
אחד מהחיזוקים הגדולים לאהבת תורה שזוכים היו לקבל מלחסות בצלו הקדוש של רבינו הוא לימוד ה'חובות', שעל זה סובב והולך כל היום כולו, ובזה רואים בחוש איך כל הבריאה משועבדת לתורה.
ונמחיש הדבר עד כמה רבינו חי את לימוד חובותיו, לא פעם נכנס יהודי ושופך לבו לרבינו על ריבוי החובות שיש לו, אומר לו רבינו 'גם לי יש חובות'.
ולא פעם התבטא רבינו לפני סיום החובות 'אני בעל חוב גדול'.
סיפר נכדו הג"ר גדליה הוניגסברג: באחד מימי השבע ברכות של בן רבינו עם אחותי הצ' תחי', אמר רבינו לאאמו"ר שליט"א שמתנצל שאינו יכול לבא לאחד מהשבע ברכות כיון שהוא בעל חוב ועליו לפרוע חובותיו, בתחילה חשב אאמו"ר שליט"א שהכוונה לחובות כספיים , וניגש לחברותא של רבינו, הגאון ר' דב וינטרוב זצ"ל, ואמר שצריך לראות כיצד לעזור לרבינו, והלה החל לחייך, שאלו אאמו"ר שליט"א מדוע הינך מחייך, והשיב לו שאין כוונת רבינו לחובות כספיים, אלא היות והיו חתונה ושבע ברכות שגזלו הרבה זמן, צריך רבינו להשלים לימוד חובותיו, ולפיכך השאיר ערב אחד פנוי ולא הלך לשמחת שבע ברכות של בנו להשלים לימוד חובותיו. [וזכרוני כי הרבנית ע"ה היתה מרבה לספר עובדה זו בעונג רב].
סיפר אחד מבני רבינו שלמד עמו בחברותא שנים רבות, שקודם שהתחילו בלימוד לא היה שייך לדבר עמו על שום עניין, וראו עליו שהוא מתוח, ורק לאחר שגמרו קביעות הלימוד ראו שנחה דעתו עליו, והיה אפשר לשוחח עמו, משום שקודם צריך ללמוד ולא לדחות לאחר זמן.
אירע פעם שרבינו נתעורר בחורף משנת הצהרים כשכבר היה חשוך, ורגע היה נדמה לו שזה בוקר, ואמר לאחר מכן שהנפק"מ שחשב שכבר התחיל יום חדש, שהחל ללמוד את חובות הלימודים של מחר.
מידי פעם כשצריך להגיע איזה רופא לסייע לרבינו, אז רבינו מתבטא עכשיו זה זמן לבא? ונשאל רבינו מדוע היום זה לא הזמן, והשיב רבינו שנשאר עוד חובות זה לא הזמן עכשיו.
אמרתי פעם לרבינו שבימי חול המועד היו כאן אלפי איש שבאו לאחל חג שמח ולהתברך ממנו, ואמר רבינו העיקר שהספקנו את החובות ב"ה. (מתוך הספר 'החובות של רבינו')