רוזנבלט
כמידי שנה הזמנתי, לי וילדיי, כרטיסים לאומן, אך שלא כבכל שנה, הפעם ההגעה היא דרך מדינה שלישית, בנסיעה יבשתית ארוכה עקב היעדר טיסות בשמי אוקראינה.
האמת שהתלבטתי אם לנסוע, לאור הדיווחים הקשים המגיעים מארץ החיטה והשחיטה, אך ההתלבטות הסתיימה ברגע שאבי שליט"א, שאינו צעיר ואינו בריא, התקשר וביקש שאזמין עבורו כרטיס טיסה.
יותר לא היו התלבטויות, אם אבא, במצב רפואי מורכב, מתכוין לנסוע שלושים שעות לכל כיוון במוניות אוקראיניות מקרטעות, אז וודאי שגם הבנים והנכדים יסעו.
שאלתי את אבא כיצד אינו מפחד, והוא ענה לי בחיוך, "כבר עברנו נסיעות יותר מסוכנות"…
הוא התכוין לנסיעות שלו לפני כחמישים שנה, כשהציון הקדוש היה מאחורי מסך הברזל, לא פעם הוא נסע ולא פעמיים, מספר פעמים הוא נתפס בדרך והוחזר, עד שהצליח להגיע לציון משאת נפשו. זה בערך כמו לטוס היום לצפון קוריאה, ועוד בדרכון מזוייף. ברור שמי שלא פחד אז, בוודאי לא מפחד היום.
נו, המשכתי לשאול, איך באמת אז לא פחדת? לא הבנת את המשמעות אם תיתפס בדרכון מזוייף?
ידעתי בני ידעתי, הוא עונה לי, חששתי גם חששתי, אלא שכל הפחדים התגמדו מול הפחד שלא אזכה להיות בציון הקדוש.
זהו בעצם סיכום האירוע במשפט אחד; חסיד אמיתי איננו שוטה, אלא שהוא מפחד יותר לא לנסוע.
לפני שנתיים, כשנסגרו שערי ציון עקב הקורונה, כתבתי כאן כי זה לא ייעצר בברסלב, אלא כל כינוס חרדי יזכה לכתבות אנטישמיות ענקיות, וכך אכן היה.
באותה תקופה נקראתי לייצג את אחת החסידויות שערכו, רחמנא ליצלן, חתונה, וראשי החסידות הוזמנו למשטרה. ניסיתי לרמז לאדמו"ר שאולי זה לא בדיוק הזמן לכך, והוא ענה לי במשפט אחד, שיש בו מלוא האחריות וכובד הדורות, והוא כל כך רלוונטי אלינו היום;
"הם כל כך חוששים לחיים שלנו כביכול, אבל לא שואלים כלל בשביל מה החיים עצמם".
זהו על רגל אחת כל הדיון אודות הנסיעה לאומן, חסיד אינו זקוק להסברים איך מקיימים את דברי הרבי בכל מחיר, ומי שאינו חסיד לא יעזרו ההסברים.
מי שלא מבין מדוע חייבים לנסוע לאומן, לא יבין מחר מדוע מתעקשים לעשות חתונה גדולה, ומחרתיים מדוע החרדים הללו משאירים את החיידרים והישיבות פתוחים.
לכל אלו יש לי רק דבר אחד לומר; טעמו וראו כי טוב. בואו לשנה אחת לאומן, ראש השנה אחד שישנה לכם את החיים. אז אולי תבינו מדוע נוסעים.
אבל בשביל להבין מדוע נוסעים גם בשנה כזו, ועוד לוקחים את הילדים, בשביל זה לא די בנסיעה לאומן, אלא צריך להיוולד בברסלב ולגדול באווירתה.
אנחנו, שזוכרים כילדים את הכיסופים לעיר הגעגועים, וילדינו שאמנם לא זוכרים שערים חסומים וחסידים נכלאים, אך זוכרים היטיב את החסיד רבי אלעזר קעניג מצפת, מתנייד באומן עם מכשיר הנשמה צמוד, או את זקני החסידים שהגיעו על כסאות גלגלים בייסורים נוראים וצהלתם על פניהם שזכו, בראשם רבי ישראל בר אודסר רבי משה בורשטיין ועוד רבים.
לפני שנתיים נמנעה מאיתנו הכניסה לאוקראינה, אלפים ורבבות צרו על גבוליה וניסו בכל דרך להגיע הכי קרוב שאפשר. ילדיי היו חודש שלם בערבות בלארוס, כולל שהות חלק מהזמן על הגבול ממש, בארץ לא זרועה, בלי כלום. שום תנאים גשציים לא היו להם, רק רצון אחד; לשמוע בקול חכמים. אשרי עיין ראתה אלה.
או אפילו השנה בע"ה, ילדינו ונכדנו יזכו לראות להבדיל את מנהיגנו רבי יעקב מאיר שכטר מתאמץ להגיע, כולל השנה בע"ה, כשהוא מתקרב ליובל השני שלו, ועוד רבים וטובים. כשהם יגדלו הם ידעו ששום דבר לא יעצור אותם מלקיים כל עצותיו של רבינו הקדוש.
כל מי שגדל בברסלב אין לו שאלות כלל, הוא זוכר את דבריו החריפים של רבי נתן לגבי חיוב הנסיעה בכל מחיר, הוא ותלמידיו והבאים אחריהם לא הותירו מקום לספק.
עדיין אנו צריכים לתפילות ורחמים מרובים, יעלה קולנו למרום, והקב"ה יסייע בעדנו לקיים רצון רבינו, שמחים בצאתנו וששים בבואנו.
אומן אומן ראש השנה, אשרינו.
תגובות