נותי כותב: "אני מוצא את עצמי לא פעם ולא פעמיים יושב באוטו להתבודדות עמוק בתוך יער בגין, יושב ומנסה לכתוב את מה שיושב לי על הלב.
הפעם המכתב הזה התחיל לכאוב, כי אני קולט את עצמי יושב ואין לי מילים שיוצאות מהפה, רק הלב מדבר. וכשאני מנסה להוציא את המילים בפה, הן לא יוצאות וזה כואב לי כל כך.
זה הרגיש לי כאילו אני בתוך חלום רע, אני מרגיש שאני מנסה לצעוק ואין לי את הכוחות לזה, אני מנסה לצעוק ואני לא מצליח.
עד שבעצם הבנתי שאפשר לדבר גם עם הלב, וזה מה שהתחלתי לעשות, לדבר עם הלב את מה שקורה לי או את מה שאני רוצה להגיד או לספר, הכל בלב בפנים.
כשהלב מדבר, רק יחידים כמו אבא יכולים להבין את הסימנים שהגוף מאותת, "אבא אני צריך עזרה", זה רק אבא מסוגל להבין
אני אוהב אותך אבא ותודה שאתה מבין אותי גם כשאני רק מאותת לך עם הלב".
מילים
פה, מין משהו כזה שפותחים אותו כשיש מה לומר
ילד, מין משהו כזה שרוצה להרגיש ולהבין
אבל אני לא יודע לדבר
מנסה לפתוח פה
רוצה לצעוק שיישמע
אבא אבא
יש לי פה אני רוצה לדבר
אבל אין לי מילים
אבא אבא
אתה מקשיב אני רוצה שתקשיב
אבל אין לי מילים
מילים, מן ערך כזה שיכולות להשפיל ולהרים
לב, מין משהו כזה שכואב ואוהב ומקבל
אבל אני לא יודע לדבר
מנסה לפתוח פה
רוצה לצעוק שיישמע
אבא אבא
יש לי פה אני רוצה לדבר
אבל אין לי מילים
אבא אבא
אתה מקשיב אני רוצה שתקשיב
אבל אין לי מילים
…
אבא אבא
יש לי פה אני רוצה לדבר
אבל אין לי מילים
אבא אבא
אתה מקשיב אני רוצה שתקשיב
אבל אין לי מילים
לב, מין משהו כזה שגם איתו אפשר לדבר
והוא פתוח
תגובות