בגלל המצ'ינג: בחורי ישיבות הופכים לקבצנים • דב הלברטל

זה שבני ישיבות, בחורים ואברכים, נרתמים באופן גורף לטלפן לאנשים כאחרוני הקבצנים, היא תופעה משחיתה ביותר. בחור שאפילו פעם אחת, עסק בטלפונים כדי לאסוף כספים, גם עם למטרה נעלה כביכול של החזקת הישיבה, לא יחזור להיות אותו בחור. הוא כבר איבד את כבודו

עולם הישיבות, הופך לקבצנים ברשות המצ'ינג. תופעה ההורסת את צורת האדם, את כבוד האדם, ואת צורת בן הישיבה הליטאי.

זה שבני ישיבות, בחורים ואברכים, נרתמים באופן גורף לטלפן לאנשים כאחרוני הקבצנים, היא תופעה משחיתה ביותר. בחור שאפילו פעם אחת, עסק בטלפונים כדי לאסוף כספים, גם עם למטרה נעלה כביכול של החזקת הישיבה, לא יחזור להיות אותו בחור. הוא כבר איבד את כבודו.

הוא כבר השתנה. הוא גם לא יהיה אותו אברך שחוזר הביתה. הוא יתנהג כלפי אשתו באותו אופן שהוא התרגל לדבר בטלפונים. הוא לא יהיה בעל. הוא לא יהיה אותו למדן, אם בכלל הוא היה כזה.

הבחורים והאברכים למדו מהר מאוד את עסק הקבצנות. כל העניין הזה, הוא לא לבחורי ישיבה. לא לאברכים. בשביל זה קיימים אנשים שתפקידם לעסוק בכך. יכולים להיות רעיונות אחרת, כמו הקמת קרן הדומה לפרס נובל, שהפירות יהיו מיועדים לעולם הישיבות.

מי שקצת מכיר את השקפתו של הרב שך, מתקשה מאוד להאמין שהוא היה מסכים לכך. מאוד מתקשה. כמה שהרב שך חרד לשמירה קפדנית של צורת עולם הישיבות. לא לגעת. לא לעשות שום שינוי. שום שינוי, ולו הקטן ביותר. גם אם מדובר במנחה קצרה, שעל פי דין זה בעייתי. אבל כך נהגו בישיבות. גם אם מדובר בדגל ישראל הציונית שיתנוסס מעל ישיבת פוניבז'. כי כך עשו.

כי כך היה פעם. ומה שהיה פעם, צריך להיות טוב גם להיום. ואם ניגע במשהו קטן, ואפילו שנראה כנוגד את ערכי הישיבות, זה ימוטט את צורת הישיבות. ישיבת וואלוז'ין, אם הישיבות, הגדולה והמפוארת, שכל הישיבות באות מכוח כוחה, נסגרה כשהשלטונות דרשו שילמדו כמה שעות ספורות בשבוע שפה זרה.

עדיף לסגור את הישיבות או הכוללים, מאשר לרתום את כולם למצ'ינג. היום זה מצ'ינג לשם שמים, מחר זה יהיה מבצע אחר של גיוס כספים, ומחרתיים זה יהיה מבצע להחזרה בתשובה. אפשר להרוס את עולם הישיבות עם הלשם שמים הזה.

אין לי כל ספק, שבחור השקוע עולמה של תורה ומוסר, שיצא למצ'ינג אפילו פעם אחת, הוא כבר לא אותו בחור. זו כבר לא אותה ישיבה. זה איבוד צלם האדם, שהקבצנות נוגדת אותו, ואיבוד צורת בן הישיבה הליטאי. זה נזק שלא ניתן לתיקון. הקבצנות הורסת את כבוד האדם וחירותו הנפשית. ואם פעם אחת הוא יתעסק עם זה, הוא כבר הדרדר בגדלות האדם שבו. כך חינכו בעולם הישיבות הליטאי.

זו גם הסיבה שליטאים לעולם לא יוצאים לחוץ לארץ לאסוף כספים לעצמם. זו הסיבה שלעולם לא תראה בחור ישיבה ליטאי מסתובב בבתי כנסת ומקבץ נדבות. זו עובדה. וזה למרות שמצוות הצדקה היא מצווה עילאית. אבל יש עניין של צורת האדם. וזה יותר עילאי. ויש עניין של צורת הישיבה, וגם זה יותר עילאי.

והעובדה שמצ'ינג היא מילה לועזית, ובחור הישיבה שעוסק במצ'ינג עוד יכול לחשוב שהוא מתגדל בצורת האדם שבו, זו אינה אלא קבצנות במלוא מובן המילה והתוכן שבה. ועולם הישיבות שעוסק במצ'ינג, אינו אלא אוסף של תורה קבצנית שהורס את האישיות, את כבוד האדם ואת צורת הישיבה.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.