בחו"ל לא תמצאו כאלה: ככה מברכים "המוציא"

דילמת הבחירה בין חופשה בארץ לחופשה בחו"ל נחשבת למרכזית במשקי בית רבים בחודשים אלו. בכל זאת, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו גם וגם. ונשאלת השאלה, האם שווה להשתמש בחלק מהתקציב להוצאות הטיסה והלינה – או שמא להישאר בבית אך ליהנות מתקציב משמעותי בהרבה לאטרקציות ופינוקים.

ובכן, השנה בחרנו באופציה השניה. ללון בבית (ולגוון בקמפינג) אך ליהנות מאטרקציות, בילויים וחוויה קולינרית שכל השנה בעיקר חלמנו עליה.

ואז הגענו למסעדת המוציא… האמת, שזו פעם ראשונה לנו במסעדה שהפכה זה מכבר לאייקון ירושלמי. בחירה שהושפעה במידה רבה בכשרות המהודרת שהתחדש בה השף אבי לוי לאחרונה. כשרות בד"ץ בית יוסף.

כמתבקש ממסעדה הממוקמת במרכז העיר ירושלים, סמוך ונראה לשכונות החרדיות ברוכות הילדים, כיסא תינוק בטיחותי המתין לנו בגאווה – לא לפני שבמרכז השולחן הונחו סלטי הבית ולחם עבודת יד. "אפרטיף", הם מכונים בתפריט.

מנת ה"אפרטיף" סיפקה לנו 'טבילת אש' ראשונה בתפריט מרוקאי אותנטי שמריח ומרגיש הכי הכי מסורת. מדובר באתגר קולינרי לא קטן, בעידן שבו על מנת שמסעדה תצליח היא חייבת לחדש ולרענן את הקולינריה באופן שמייחד את השף ומרכולתו. אחרת, מה הבידול שמניע את הבחירה דווקא במסעדה זו? ובכן, נראה שהשף לוי הצליח להתגבר גם על קושי זה. את הסיבה לכך הבנו ככל והמנות נערמו על השולחן…

שף אבי לוי אגב, עובד לרוב בשעות הבוקר, כך שלא נפגשנו. יד ימינו אילן קיבל את פנינו ב… מופלטה רותחת.

כמנת פתיחה בחרנו ב"מעקוד". פשטידה מרוקאית מתפוח אדמה וירקות. היא נחתה עלינו בהפתעה טרם הספקנו למדוד את זמן ההמתנה. מהיר באופן מפתיע. ה"מעקוד" מגיע לצד סלט עלים וטחינה ביתית.

התקדמנו לעיקריות עם מעורב ירושלמי, שתודות לשדרוגים הייחודיים מכונה בתפריט "מעורב המוציא". המנה מגיעה על מצע אורז לבן, לצד רוטב חמצמץ שרק משאיר תחושת חמיצות. בעיקר בגלל שהוא פוגע בטעמו העסיסי של המעורב.

ביקשנו להזמין עיקרית נוספית, וכאן התחילו הלבטים. סלמון אורפלי צלוי או פרגית צלויה? דילמה קשה למדי לאור העובדה ששתי המנות הוגשו זה עתה בשולחנות סמוכים. אחת נראית טובה מהשניה. חולצנו מהסבך באדיבותה של המלצרית שציינה את המובן מאליו: "פרגית אפשר להכין בבית. תתמקדו במה שלא הכרתם…"

הלכנו על הסלמון הצלוי. מתברר שהכנת המנה כרוכה בעדינות מרבית וקשה ליישום. לצלות די זמן על מנת שהמנה תתבשל די-צרכה, אך מבלי להשאיר אותה שנייה אחת יותר בתנור, על מנת שלא תתייבש. ובכן, נפלנו על הצד הפחות טוב בסטטיסטיקה ובמרכז המנה ציפתה לנו הפתעת סושי. הסבנו את תשומת לב הצוות וחיש מהר הוחלפה המנה בחברתה שאכן הייתה "בטעם של עוד".

סלמון אורפלי צלוי של מסעדת המוציא מוגשת עם זיתי קלמנטה, בצל ירוק, עשבי תיבול ועגבניות שרי. וכשאנחנו אומרים "עשבי תיבול" הכוונה כמובן לעשבים שמתובלים ברמה שקשה להתחרות בה. בשונה מהמעורב, כאן המטבל האדמדם הוסיף חמצמצות מרעננת.

יחד עם המנה מגיעות שתי תוספות. בחרנו באורז ותפוח אדמה אפוי. תפוח האדמה קריספי מבחוץ ורק מבפנים. מה שאפשר לחוות את התיבול הרבה יותר ממה שציפינו. לא עוד תפוח אדמה שנזרק לאש…

קינחנו ב"מסאפן פיסטוק". קינוח חם-קר עם טעם של עוד. למפרע התברר לנו מפי המלצרים כי בחרנו בקינוח האהוב גם עליהם. מגיע עם גלידת וניל וקרמל מלוח.

בירכנו, כמעט היינו עם רגל בחוץ, ואז ניגש אלינו אילן. "זה מאיתנו", אמר בחיוך תוך שהניח לנו על השולחן מופלטה מסורתי. "ואז קיבלנו תשובה שענתה לדילמת החופשה בארץ או בחו"ל"… עם כל הכבוד לרב-תרבותיות מסביב לגלובוס, את הטעם המסורתי מוצאים רק ב"המוציא". חוויה קולינרית מסורתית ששווה הרבה מעבר לעקיצה לחו"ל.