החברה החרדית נדבקה בכהניזם – דב הלברטל

זה לא יאומן. פעם, היו מתייחסים לפייגלין ולכהניסטים כביב השופכין של החברה הישראלית והדתית. הם התקבלו כסמל למרידה באומות, ולסיכון האומה היהודית ולתומכי טרור. זה מה שהיה פעם. והיום? הם זכו להכרה מקיר לקיר. האם קם מישהו בחברה החרדית, ואמר: אסור לנו להצטרף לקואליציה עם כהניסטים?

הבחירות האחרונות הביאו לידי ביטוי את המפנה שחל בחברה הישראלית בכלל, והדתית חרדית בפרט. וזה בעצם הסיפור הגדול האמתי של הבחירות, ולא ניצחונו של נתניהו או המנדטים של כחול לבן.

פעם ראשונה בהיסטוריה של החברה הישראלית, התבססה הכרה ממסדית ושלטונית בגזענות ובאפרטהייד. וזה קרה בבחירות האלה. עד עכשיו, ידענו כולם, כולל החרדים והדתיים, לעמוד ברגע האמת בפני הגזענות והפשיזם של כהנא, ולומר: לא. גם רבנים הוקיעו את כהנא. ידענו שזה נוגד תכלית הניגוד את תפיסת העולם החרדית.

בבחירות האלה, הכל השתנה. ראש הממשלה בעצמו, בהסכמת השרים כולם, וכל חברי הקואליציה, יזם מהלך, ובו האיחוד היהודי יכניס אליו את הכהניזם, בדמותם של בן ארי ובן גביר. החרדים הסכימו באהדה. העיקר שהימין ינצח. הדתיים הלאומים, ובראשם העומד החדש בראשם, קיבל ברפיסות את הכהניזם בברכה.
אבל לא רק הכהניסטים האלה. גם פייגלין, בראשות 'זהות', שהוא גזען מוצהר ותומך באפרטהייד, מלבד זאת שהוא מסכן חיי אדם בתוכנית שלו להחיל את הריבונות הישראלית על הר הבית, התקבל פתאום כאיש בעל שאר רוח. היה חשש שאפילו חרדים יצביעו עבורו. כולם חשבו שהוא יקבל ששה מנדטים ויותר. כולם דברו על היותו לשון מאזניים וחיזרו אחריו. כולל ראש הממשלה וראשי כחול לבן.

זה לא יאומן. פעם, היו מתייחסים לפייגלין ולכהניסטים כביב השופכין של החברה הישראלית והדתית. הם התקבלו כסמל למרידה באומות, ולסיכון האומה היהודית ולתומכי טרור. זה מה שהיה פעם. והיום? הם זכו להכרה מקיר לקיר. האם קם מישהו בחברה החרדית, ואמר: אסור לנו להצטרף לקואליציה עם כהניסטים?

האיום הגדול ביותר מכיוונם של הכהניסטים, הוא לא רק ביחס לעיוות הערכים של כולנו, אלא בהיותם כולם דתיים. איזה חלון ראווה זה ליהדות הדתית? מה קרה לנו? מכרנו נשמתנו בעבור חופן מנדטים ודולרים? התשובה המצערת היא: כנראה שכן.

אז בניגוד לכל מה שהפרשנים אומרים, הסיפור הגדול של הבחירות האלה הוא ההכרה הרשמית בכהניזם, אליו ידענו להפנות עורף. גם חברי הכנסת הדתיים יצאו את אולם הכנסת כשכהנא נאם. היום, הם עושים הכל כדי להכניס אותם.

ולא רק הגזענות והאפרטהייד הם המפנה של החברה החרדית בבחירות. גם התחזקותה של ש"ס. כי ש"ס המתחזקת, מסמלת יותר מכל את התבדלותם של החרדים הספרדים מהחרדים האשכנזים. שוב נסיגה. כבר חשבנו שזה משתפר.

אבל כנראה שהשיח התומך בכהניזם, תומך גם בהתבדלות הגזענית של ספרדים ואשכנזים. הא בהא תליא. האווירה הציבורית, לא נגמרת בתמיכה בכהנא. מפלגה כש"ס, שרבים ממצביעיה תומכים בסוגי הכהניזם, יתמכו גם בניכור. אז הנה, זה מה שבאמת עשו הבחירות למפלגות הדתיות והחרדיות.

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. השאלה היא:מה גרם לשינוי?..

    זה שיש שינוי בגישה כלפי הכהניזם זה אינו מהיום,זה תהליך.
    השאלה הנכונה היא מה הגורם לשינוי?
    או מדוע בישראל החברה החרדית והחברה היהודית בכלל שלא היו מוכנות לקבל את הכהניזם מוכנות לקבל את הכהניזם ואת נציגיו?
    אני מכיר מקרוב את החברה החילונית,את החברה הדתית לאומית,את החברה החרדית ואת החברה הכהניסטית.
    אני חייתי בכל החברות האלה ומכיר את אמונותיהן,את ערכיהן.
    אז מה השתנה?
    כדי להבין זאת אז יש להזכיר את עיקרי הדברים:
    הטרור הערבי הוא בן כ 160 שנה וקורבנו הראשון היה שלמה זלמן צורף.
    כלומר זה החל כ 85 שנה לפני הקמת מדינת ישראל.
    אחרי זה היו הארועים והמאורעות והמלחמות וביניהן עוד טרור.
    כך שהגורם לטרור הוא בסירוב הערבים שתתקיים כאן ישות יהודית.
    מלחמת העצמאות היתה מאבק הורשה של העם הערבי נגד הישוב היהודי בארץ.
    מההסטוריה העולמית היה צפוי שהצד המנצח לא יתיר לצד המנוצח להשאר באותה ארץ.
    צה"ל ניצח אך בניגוד להסטוריה מדינת ישראל לא גירשה מכאן את כל הערבים:
    עובדה שהם מונים עתה כשני מיליון בתחומי "הקו הירוק".
    אחרי מלחמת השיחרור היה את המשטר הצבאי בישובי הערבים.
    בלחצם של אישי ציבור הומאניסטים כמו משה שרת בוטל המשטר הצבאי.
    במקביל גברו אצל חלק ממנהיגינו ריגשות האשמה על אותם עשרות אלפי הפליטים הערבים שברחו מישראל.
    במקביל מדינות ערב לא שיקמו את הפליטים כדי להנציח את הסכסוך.
    ישראל המשיכה לסבול מטרור קראו לזה אז "הפדאיון".
    מלחמת ששת הימים הביאה תחת שליטתנו עוד המוני ערבים ,שוב בניגוד להסטוריה העולמית המנצח ישראל לא גירשה את הערבים.
    הטרור הערבי נמשך ואף גואה.
    ישראלים רבים החלו להאמין ש"לנצח תאכל חרב".
    ב 1971 הקים הרב כהנא את תנועת כך.
    מלחמת יום כיפור חיזקה אמונה זו ש"לנצח "תאכל חרב".
    הטרור ממשיך ומתגבר ובעיקר מבסיסיו בירדן ואחר כך מלבנון.
    אך אז הגיע המהלך של סאדאת ועמו הסכם השלום עם מצרים ב 1979 ובו גם הסכמת בגין לאוטונומיה ערבית ביו"ש ובעזה.
    בעקבות האמור חל שינוי זמני הלך הרוח של ישראלים – שהנה יד סיכוי לשלום.
    אך הטרור מתגבר.
    ב 1982 מלחמת לבנון הראשונה וצה"ל מגרש את ראיס המוחרבין ערפאת וכנופיותיו לתוניס.
    ב 1984 תנועת כך זכתה בנציג לכנסת.
    אך לאחר מכן החלה לנשב הרוח לשלום עם ירדן.
    ב 1988 נפסלה רשימת כך לכנסת.
    ב 1993 ביוזמת פרס החלו מגעים בין ישראל לערפאת.
    ב 1994 הוצאה רשימת כך מחוץ לחוק בישראל
    ונחתמו הסכמי אוסלו.
    ב 1994 ערפאת מגיע לרמאללה ומוקמת הרש"פ.
    באוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום עם ירדן.
    הארור לא נפסק ואף מתגבר.
    ערביי ישראל:
    החלו להכריז בגלוי ובמעשים שהם פלסתינים ותומכים בכל דרישות ערפאת ובדרישות יורשו אבו מאזן.
    רבים מהם היו מעורבים בטרור ובמעשי חתרנות נגד מדינת ישראל.
    הקיטוב בינם לבין יתר הישראלים הולך וגדל.
    מאז ועד היום:
    יש את הרש"פ ויש לפלסתינים מנהל עצמי אזרחי עם האפשרות לאוטונומיה.
    היו ניסיונות מצד ראשי ממשלה ישראלים להפסיק את הסיכסוך כמו רבין וברק ואולמרט עם הצעות מאוד נדיבות לערבים.
    כל אלו נדחו והטרור המשיך.
    יציאת ישראל מעזה ב 2005 היתה אמורה להיות גם מבחן אמת של תוצאה לסיכויי השלום.
    ברם,פיגועי הטרור מעזה המשיכו.
    בהמשך אבו מאזן סולק מעזה וחמאס השתלט והפיגועים התעצמו.
    אפילו בינימין נתניהו ניסה מהלכים:
    הכריז בנאום בר אילן שהוא תומך בפיתרון שתי המדינות.
    הודיע פעמיים על הפסקת הבניה בהתנחלויות.
    גם זה לא שכנע את אבו מאזן להגיע להסדר והטרור נמשך.
    האחרון לא אחת אמר שהיהודים הם פיקציה שאין לה כל קשר לארץ ושהוא "לא ויתרתי על הפיקדון" – מדינה פלסתינית טהורה עד הים.
    לאור כל זה ובתוך כל זה עברנו הישראלים תהליך שעיקרו יצר הלך הרוח:
    לא משנה מה אנו נעשה עדיין הערבים לא רוצים בהסדר אלא רק בהשמדת ישראל וממשיכים בטרור,אז שילכו כולם לעזעזאל.
    כל זה מסביר גם את הסחף של הציבור הישראלי ימינה ונכונותו לקבל את המשך המתכונת הנוכחית של שליטתנו ביו"ש ויחד עם זה קבלה של הכהניסטים.

    ויקיפדיה:
    ביום חתימת הסכמי אוסלו (13 בספטמבר 1993), בנאום מוקלט מראש ששודר בטלוויזיה הירדנית הודיע ערפאת לעם הפלסטיני כי "הצהרת העקרונות" אינה אלא חלק מיישום "אסטרטגית השלבים" של אש"ף[8]. בנאומים פומביים השווה ערפאת את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים (ביוהנסבורג ב-1994 ובקהיר ב-1995[9]), כמו כן בנאום סטוקהולם ב-1996, אמר לשגרירי מדינות ערב: "[אנחנו מתכננים] לסלק את מדינת ישראל וליסד מדינה פלסטינית טהורה. אנחנו נמאיס את החיים על היהודים בלוחמה פסיכולוגיתובהתפוצצות אוכלוסין. יהודים לא ירצו לחיות בקרבנו, הערבים"[10].

    יעקב |
    הגב
  2. פסיכופט עם תואר

    דב לברטל פסיכופט עם תואר
    גזען חשוך ומטורלל

    דובה |
    הגב
  3. דב הלברטל בא מהכיפות הסרוגות מהצד השמאלי המיר את השקפתו לחרדית ומנסה לתת להם מוסר

    האיש גזען הזוי משיחות אישיות איתו הוא מתנשא ויהיר ממש דל גאה
    בקיצור פרופיל שמאלן מצוי

    אינו מתמצא בעולם החרדי למרות שהוא מציג את עצמו כזה

    מכלוף |
    הגב
  4. נקודה למחשבה

    הרדמטיות הגדולה ביותר שעדיין נותנים לך לכתוב "טורי דעה" שזה רק דעתך אם יש כזו

    החושב |
    הגב