שמי שמואל. אני מלמד בתלמוד תורה בביתר. באותו תלמוד תורה בו לימד ידידי, האברך הרב אלעזר גולדברג זצ"ל, שעלה למרום בל"ג בעומר תשפ"א, באתרא קדישא מירון, בין ארבעים וחמש הנשמות הטהורות ז"ל.
היינו חברים לצוות, וזכרו של ידידי ר' אלעזר נותר חקוק בלבי. הרבה חברים היו לו, אולם אני המשכתי את הקשר גם אחרי פטירתו, בלימוד משניות בכל יום ויום. תודה לה' שזיכני ללמוד את כל ששה סדרי משנה עם פירוש הברטנורא לטובת נשמתו, וממשיכים הלאה.
בליל כ"ב בחשוון תשפ"ג, אני חולם חלום. אני רואה את ידידי המנוח, פניו שמחות ומאירות, הוא לבוש בבעקיטשע של שבת, על ראשו שטריימל, והוא מבקש ממני: "בבקשה, לך אל הרב אפרים זילברמן שליט"א, ובקש ממנו שימחל לי על דיו שאני חייב לו".
לא התייחסתי לחלום. הרי אדם חולם מהרהורי לבו, ואם אני מזכיר את שמו מדי יום לפני הלימוד, הגיוני שהוא יופיע בחלומי. בלילה הבא שוב הופיע ר' אלעזר, ועדיין לא התייחסתי ברצינות. איני איש חלומות, וכל ההתעסקות עם דברים שנראים בחזיון לילה, אינה בתחום שלי. אולם ר' אלעזר התעקש. הוא חזר והופיע שוב ושוב. שבוע שלם!
בפעם השמינית, בליל כ"ט בחשוון, כבר שינה את טעמו. שוב לא חייך אלי, אלא הוריד את השטריימל מעל ראשו והתרעם: "למה אתה לא עוזר לי? בשבילך זה דבר קל, ללכת אל הרב אפרים זילברמן שליט"א ולבקש ממנו שימחל לי. ואילו אני צריך בקושי רב, לעשות דרך ארוכה ממרחקים, במאמצים גדולים ועצומים".
הפעם לא יכולתי לדלג על החלום. למחרת בתפילת יום כיפור קטן פניתי אל הרב, והוא אכן זכר את הסיפור. הרב זילברמן, מלבד פעליו הרבים, גם ירש מאביו הגדול הגה"צ רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל את אומנות הסופרות. הוא גם מגיע בכל יום שישי לבחון את התלמידים בתלמוד התורה. ר' אלעזר זצ"ל התעסק גם הוא בעבודת הקודש כסופר סת"ם.
באחת הפעמים שהרב זילברמן הגיע לבחון את התלמידים, הוא שוחח עם ר' אלעזר אודות סוג מסוים של דיו בשם "דיוחנן", דיו חדש שפותח בשנים האחרונות, והציע לו לנסות להשתמש בו. ביום שישי שלאחריו נתן לו הרב זילברמן כרבע צנצנת דיו, כמות מעטה בשווי של כעשרים וחמישה שקלים חדשים, ור' אלעזר לקח זאת לרשותו, לנסותו.
הרב זילברמן כלל לא חיכה שר' אלעזר יחזיר לו את הדיו. הוא מצדו נתן אותו במתנה גמורה, אבל ר' אלעזר ראה זאת כהלוואה, ותכנן להחזיר את שווי הדיו אחרי שישתמש בו.
כעבור ימים ספורים עבר ר' אלעזר לעולם שכולו טוב, לפני שהספיק לספר למישהו על תוכניתו להחזיר את הדיו, ולפני שבכלל יידע מישהו על הדיו שברשותו. והכמות הקטנה הזאת, הזניחה, שהרב זילברמן בכלל לא חשב לקבלה בחזרה, הפריעה לו שם למעלה.
התביישתי מאוד לבוא לרב ולספר לו על חלום שחלמתי, אך לא היתה לי ברירה. הבנתי שזהו חלום אמת, והרב זילברמן התייחס אלי במלוא הרצינות. הוא קרא מיד לכמה אברכים, והכריז באוזניהם, "הריני מוחל במחילה גמורה בלב שלם לר' אלעזר מרדכי בן ר' שמואל זכרונו לברכה, והחוב מחול לו לגמרי, והמנוח ינוח בשלום על משכבו ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים", אמן.
אביו של ר' אלעזר, הרב שמואל גולדברג יבלחט"א, בנו של המלמד מת"ת עץ החיים ונכדו של הרה"ג ר' נתנאל ידלר זצ"ל, מבקש שיזכו את הרבים בפרסום סיפור התעוררות זה, לטובת נשמת בנו המנוח ז"ל.
(גיליון השגחה פרטית)
תגובות