הקורונה מבחינה הלכתית- ישראל שטרן

"הרגשות הדתיים שלנו, חשובים ככל שיהיו, לא עומדים מול ההלכה"

הרב ישראל שטרן במאמר מאיר עיניים על ההתייחסות ההלכתית לקורונה:

"אנחנו החרדים אמורים ללכת לפי השולחן ערוך, או יותר מדויק לפי ההלכה. זה מה שאמור להיות הנר שלנו בחשכה. הלכה ותו לא!

ובהלכה יש כללים ברורים מאוד.

בואו נבחן כמה עובדות.

מגיפה יש?
יש
אנשים חולים או חייבי בידוד, מפסידים ימי עבודה?
מפסידים.
אנשים מתים מקורונה?
מתים.

בצורה פשוטה: יש מגיפה שמכה בנו בעוצמה, כל חולה יש סיכויים שהוא יהיה חולה קשה ומונשם ומתוכם יש סיכוי שימותו. במילים פשוטות מי שהוא חולה קשה, ברור שהוא חולה שיש בו סכנה ומחללין עליו את השבת.

עוד עובדה פשוטה. ההדבקה נעשית, בדרך כלל, על ידי טיפות הניתזות מהפה בדיבור. טיפות אלו ניתזות עד למרחק של 2 מטר. אלו עובדות פשוטות.

עוד נקודה חשובה, אטו בשוטפני לא עסקינן, אז אני לא מדבר על מכחישי הקורונה והg5 ודומיהם.

עכשיו נעמיד כמה עובדות הלכתיות פשוטות. אדם המזיק בהלכה, חייב בחמישה דברים. ההגדרה של אדם המזיק, יש אדם המזיק במעשי ידיים (למדנו בבא קמא, לא?) זריקת חץ, למשל, זה מעשי ידיים. זה לא ידיים ממש, כי הנזק לא נעשה מידי האדם עצמו אלא מהחץ הננעץ בנפגע, אבל כל כוח החץ הוא מידיי האדם.

יתרה מזו, אם אדם הדליק אש ולא שמר על האש, והאש שרפה, נפסק להלכה בגמרא(בבא קמא כד.), שהוא חייב גם משום שהאש ממנו וגם משום שהאש מוגדרת כמעשי ידיו כמו חץ. הלשון ההלכתית בגמרא, אשו משום חצו ואשו משום ממנו. יתרה מזו, אדם חייב גם על מה שנגרם מכוחו, מה שמוגדר בהלכה, צרורות. זאת אומרת, לדוגמא, אם אדם דרך על שפיץ של אבן, והאבן עפה, ושברה צלחת, ונתזי הצלחת הזיקו. זה צרורות דאדם (בשונה מצרורות דבהמה שם האבן עצמה מוגדרת כצרורות. הסיבה כי לבהמה אין דעת עצמאית).

איסור נזק יש הגורסים שזה משום ולא ישמרנו יש הטוענים שזה משום דרכיה דרכי נועם ויש הטוענים שזה בכלל מצוות השבת אבידה.

בואו נעמיד עוד כמה עובדות הלכתיות.
דאורייתא גובר על דרבנן.
פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, מלבד 3 עברות, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.
עשה או לא תעשה גובר על לאו.
כרת גובר על לאו
על כל עברות שבין אדם למקום יום כיפור מכפר, על בין אדם לחברו אינו מכפר עד שירצה את חברו.

אחרי כל העובדות הפשוטות האלה, נעמיד את מה שלפנינו.

1, חולה קורונה עם תסמינים, חולה שאין בו סכנה. ועם הוא חולה קשה וודאי שהוא חולה שיש בו סכנה. (וכן, גם שפעת, אם אדם מגיע למצב שהוא צריך אשפוז וודאי שהוא מונשם).
2, חולה קורונה שהדביק הוא אדם המזיק. אם הוא לא ידע כלל שהוא חולה והדביק בלא ידיעה, אז זה אונס הקרוב לאבדה, ובמקרה כזה הוא פטור. אם אם היה לו לחשוש מסיבה כזו או אחרת והוא לא דאג לבדוק אם הוא חולה, אז זה אונס קרוב למזיד שחייב.
3, אם היה חולה קורונה מאומת ושלא נזהר, והדביק אחר ומת, פשוט הוא שאין הבדל בין זריקת חץ לנתזי הטיפות מהפה. וכמו שבחץ חייב כאדם המזיק וכרוצח, אזי גם בטיפות הניתזות חייב כאדם המזיק וכרוצח.
אם העביר חיידקים למשטח כמו מעקה מדרגות, ונדבק בזה אחר, הסברא אומרת שזה כמו צרורות, שעדיין חייב כאדם המזיק וכרוצח. (שימו לב לעובדה הלכתית פשוטה, זה לא משנה אם החץ הרג מייד או שמת אחרי חודשיים, כמובן בתנאי שמת מפצעיו ואם מת מסיבוך אז יש סיכוי שזה צרורות).
4. תפילה במניין זה דרבנן, טבילת גברים זה אולי משום תקנת עזרא, ודאי לא דרבנן ודאי ודאי שלא דאורייתא.
5, לימוד תורה זה דאורייתא, אבל זה לא מ3 העברות החמורות, ופיקוח נפש דוחה לימוד תורה. כי רק 3 העברות לא דוחות פיקוח נפש!
6, היוצא, שאם יש חשש שלימוד התורה בחברותא או טבילה במקווה או תפילה במניין תיגרום לחשש רציחה או אדם המזיק, שזה איסור דאורייתא, לפי רוב הדעות, אזי החשש הזה דוחה את הלימוד תורה בצוותא ואת הטבילה במקווה ואת המניין.
"וחי בהם, ולא שימות בהם!"
7, היוצא מכאן, לי זה פשוט, שמי שלא נזהר, והזיק/הדביק הוא אדם המזיק במזיד. מי שנזהר באמת והדביק הוא אונס קרוב לאבדה.

ובואו נדון בעניין נוסף.
האם זו גזירת שמד? גזירת שמד זה שהשלטון אוסר לקיים מצוות באופן מוחלט. כמו שהיה בזמן היוונים או בזמן הרומאים או בזמן האינקווזיציה בספרד או בזמן הקנטוניסטים או הקומוניסטים ברוסיה. אם השלטון מנסה לפגוע באיכות שמירת המצוות, או מנסה לעשות ככל יכולתו לפגוע בלומדי תורה ושומרי מצוות, אך אינו אוסר את שמירת המצוות, אין פה גזירת שמד בהגדרה ההלכתית. ברגש, וודאי שכן, אבל לא הלכתית!.

וכן, הסברא אומרת שהשלטון הזה הוא בהחלט שלטון רשע וכלול ב"כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ".

אם סגירת הישיבות והחיידרים (למרות שילדים עדיין לא חייבים במצוות) הייתה מצד שהיה איסור ללמוד תורה, רז זה גזירת שמד. אם סגירת הישיבות הייתה גורמת שלא יהיה אפשר בכלל ללמוד תורה, יש לדון, ויש סברא לומר שזה גזירת שמד, אני לא בטוח בזה. אבל כרגע סגירת הישיבות אמנם גורמת לפחות לימוד תורה או לנשירה, זה עדיין לא בהגדרה של גזירת שמד. ואם פתיחת הישיבות והחיידרים, כפי שכבר ראיני תגרום לאדם המזיק וחשש רציחה, אזי לימוד תורה אינו בגדר של יהרג ואל יעבור.

אנחנו חייבים להפריד בין הרגשות הדתיים שלנו, חשובים ככל שיהיו, הם לא עומדים מול ההלכה.

אז חובת השמירה היא ברורה, ולא רק מצד ונשמרתם. וזה שיש כאלה שמנצלים את המצב לפגוע בשומרי תורה ולומדיה, זה נכון, לצערנו. אך זה שמישהו רוצה לפגוע בי ובשמירת המצוות ולימוד התורה שלי, לא מתיר לי לעבור על ההלכה! גם אם הוא מנצל את שמירת ההלכה שלי!!!"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.