יעקב ברדוגו
ממש ברגעים אלה נערכת מתקפה רבתי על עיתונאי גלי צה"ל יעקב ברדוגו. ברדוגו עיתונאי מקצועי מהשורה הראשונה. שולט בחומר בעל פה ובהחלט לא עושה חיים קלים למרואייניו, עבר עבירה חמורה בכך שהעז לשאול את הכתבת המדינית: "האם את הדוברת של אשכנזי ומשרד החוץ"? כתוצאה מכך פרץ לינץ' תקשורתי, מקהלה של אנשי שמאל זועמים, החל ביאיר גולן 'מזהה התהליכים'. וכלה בארגון העיתונאים. במכתב שהוציא הארגון נדרש ממפקד התחנה הצבאית לפטר את ברדוגו תיכף ומיד.
על המכתב חתומים אלי גרשנקרוין וענת סרגוסטי. סרגוסטי אשת שמאל קיצונית המועסקת בין השאר בארגון העיתונאים כאחראית חופש עיתונות – למרבה האבסורד. עד כמה הארגון הזה מייצג עיתונאים זו שאלה בפני עצמה, כנראה באותה מידה שארגון 'שדולת הנשים' מייצג נשים.
מסתבר שוב כי בלקסיקון של השמאל ערכים כמו איזון, אובייקטיביות, וחופש ביטוי, קיימים אך ורק כדי להשמיע דעות של צד אחד. הצד שלהם כמובן. מי שמעז להשמיע קול אחר סופג לינץ' תקשורתי מתוזמר היטב והכל בשם האובייקטיביות. זה איפה בבחינת לעג לרש.
עד כמה התחנה הצבאית הינה אובייקטיבית? דומה שרדיו 'קול השלום' של אייבי נתן המנוח היה יותר אובייקטיבי ממנה. לפחות הוא,לא הציג מצג שוא של אובייקטיביות מזוייפת.
אזרח המאזין לתחנה הצבאית ירגיש מיד בהטיה המוחלטת והאבסולוטית של כלל העורכים והמגישים לצד השמאל הפרוגרסיבי. לא רק בנושאים מדיניים. נושאים כמו יהדות, מסורת, משפחה, זוכים להטיה מוחלטת לצד אחד. נחשו איזה. בנושא הזרם הלהט"בי מיותר ציין לאן נושבת הרוח. מה לגבי פמיניזם רדיקלי? התחנה כולה אימצה בחום את המצע השנוי במחלוקת על כל הטרמינולוגיה המפוקפקת שלו. מאזיני גל"צ ממש לא יופתעו לשמוע מילים כמו 'הסללה' כדבר שבשגרה. ומי שנוסע לעבודה בבוקר ובאין אלטרנטיבה זמינה יאלץ בעל כרחו להקשיב לדברי החנופה של אפי טריגר לחבריו לדיעה. את השאלות הקשות שומר טריגר לראש הממשלה נתניהו, בראיון שערך עמו לאחרונה שאל ברוב חוצפתו את רה"מ: "האם במידה ויפסיד בבחירות יעביר את השלטון מרצון", שאלה המציגה כביכול את רה"מ כדיקטטור שאינו מכבד את רצון העם.
מיותר להכביר במילים על לוח השידורים "המגוון" של התחנה. דמויות כמו רזי ברקאי, אילנה דיין, רינו צרור, יעל דן, טלי לפקין, המשדרים בתחנה שנים ארוכות, רובם ככולם אוחזים בדעות שמאל מובהקות הן בנושאים מדיניים והן בנושאים כלכליים. אינם מנסים אפילו לייצג ולו מעט אובייקטיביות בשידור.
ואם לא דיי בכך, לנבחרת 'הכוכבים' של התחנה הצטרפה לאחרונה דינה זילבר אשת שמאל שהצטיינה במאבקה בימין ובמגזר החרדי בכל הזדמנות שנקרתה בדרכה. דומה שהזמן היחיד שלא משדרים שם שמאלנות, היא בזמן שמשדרים שירים ומוזיקה.
כמובן כדי לצאת ידי חובה, תפרו בתחנה מספר 'עלי תאנה'. וגם זאת בקושי ובדוחק. אראל סג"ל הועזב, ולפני כמה שנים בוטלה גם התוכנית 'המילה האחרונה' שהוחזרה בלחץ ציבורי, כשלמגישה עירית לינור מוצמד באורח קבע מגיש\ה אחר לשם איזון. גם יעקב ברדוגו לא משדר לבד חלילה. הרי איך שייך לדבר על איזון כאשר שכל התחנה כולה שמאל מכף רגל ועד ראש?
ייאמר גלויות; הביקורת על יעקב ברדוגו הינה ניסיון כושל לחיסול ממוקד. לינץ' באותו הסגנון נערך לאחרונה לעיתונאי אברי גלעד, כשזה ניסה לומר משפט או שניים על מעשי הרמיה של המפלגה הדמוקרטית בבחירות האחרונות בארה"ב.
הימין (המסורתי) בארץ מונה לכל הפחות 80 מנדטים, בכל הקשור לאמצעי התקשורת הציבורית הדבר אינו בא לידי ביטוי כלל. כולם מדברים על ניקוי אורוות אבל מה התוכן שיש לנו להציע? האם קולה של היהדות נגזר עליו להישמע רק בתחנות נישה? הגיע הזמן לדרוש בעוז ייצוג הולם בערוצים המרכזיים. בארה"ב מקובל לשדר דרשה דתית ברדיו בימי ראשון.. להבדיל, מדוע לא גם אצלינו? האם יהדות גרועה מתרבות, כדורגל או פוליטיקה? מדוע אין מקום בלוח השידורים הכללי לדרשה על מהות חג החירות, חג שרובו של עם ישראל חוגג? קולו של הימין המסורתי והדתי ראוי שישמע מעל גלי האתר לכתחילה. יש לדרוש זאת בזכות ולא בחסד.
6 תגובות