רבה של צרפת: קו ישיר מחבר את אושוויץ ובארי – הזעקה היא אותה זעקה

79 שנים לאחר שחרור מחנה אושוויץ ציינה אתמול (רביעי) הנציבות האירופית את יום השואה הבינלאומי. ליד הגלעד לזכר הקורבנות בכניסה הראשית לבית מועצת אירופה בשטרסבורג נשאו דברים המזכיר הכללי של המועצה; מריה בצ'נוביץ בוריץ' וראש ממשלת ליכטנשטיין דניאל ריש.

בטקס השתתפו נציגי 47 המדינות שחברות בנציבות האירופית, שגרירים ומשקיפים ממדינות נוספות בראשות נשיא האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה תיאודורוס רוספולוס לצד נציגים מהעולם היהודי בראשות הרב אברהם ווייל; שגריר ישראל לארגונים הבינלאומיים חיים אסרף; נשיא הקונסיסטואר בשטרסבורג וחבל הריין, מוריס דהאן; הרב מנדל סממה ואחרים.

רבה של צרפת וסגן נשיא 'ועידת רבני אירופה' הרב חיים קורסיה, עמד בדבריו על מה שמחבר את הימים ההם עם ההווה. במשא מרגש אמר הרב קורסיה: "קו ישיר עובר לאורך כל ההיסטוריה היהודית: הקול אותו קול, הזעקה אותה זעקה, והשתיקה הנוראה שאחרי – היא אותה שתיקה: רק התפאורה ולוח השנה התחלפו. קו ישיר עובר מאז עלה עשן מארובות המשרפות באושוויץ ומיידנק, לעשן שעלה מהבתים השרופים בבארי וכפר עזה ב־7 באוקטובר, יום שואת יהודי דרום ארץ ישראל. זו אותה אש של שנאת יהודים שרשפה כשתכננו בוילה בואנזה את הפתרון הסופי, שהתיכה לאחרונה את כל חומות האנושיות בעת הפרעות שפרצו ביום שמחת תורה. דבר לא השתנה, רק התפאורה.

אני מאשים!

"את האנטישמיות הגדירו כ"שנאת עולם לעם עולם" – אמר הרב קורסיה והמשיך: "כי היא לא תלויה בדבר, לא תלויה בזמן ונסיבות, היא עובדה קיימת. האנטישמיות הלכה עם היהודים כמו צל, איפה שהיו יהודים, היתה השנאה. הפילוסוף הצרפתי הנודע סארטר קבע כי האנטישמיות שייכת למחלקת המצבים ולא למחלקת הדעות, ועם מצב אי אפשר לנהל דיון! הביטוי הנורא ביותר של האנטישמיות היתה השואה. הרוע המזוקק, האדם שאיבד צלם אנוש, יצא למסע השמדה מתוכנן של השמדת עם, ג'נוסייד. כמו המפלצות, חיות האדם, שיצאו לטבח מחריד של אנשים בגבולה הדרומי של ארץ ישראל וחטפו אנשים נשים וטף, כדי שיהיה להם במי להתעלל.

אז, בשנות ה־40 של המאה הקודמת, הם שרפו בקרמטוריום, היום הם שרפו באמצעות פצצות תרמו־באריות ותיעדו במצלמות את זוועותיהם. אז העולם שתק, וגם היום לא כולם הזדעזעו, לא כולם גינו. הרשע והפשע קבלנו הסכמה שבשתיקה. אפילו ארגוני הנשים שידעו מה עוללו בני השטן לחטופות, מילאו פיהם מים. השקט הזה מחריש אוזנים, אני מאשים!", אמר הרב קורסיה בפראפרזה על דבריו של הסופר הצרפתי אמיל זולא בימי משפט דרייפוס.

הרב קורסיה המשיך ואמר: "זיכרון אירוע שהתרחש בעבר הוא תמיד תמרור אזהרה – לעולם לא עוד! אבל מהר מאוד התברר שגודלה של זוועה ועוצמתה, אינן בהכרח ערובה לזכרון. יותר מידי אנשים מעדיפים להכחיש כדי שלא לעלות את עצמם ואת בני עמם באש של זיכרון ואשמה. וככל שחלף הזמן, קמו מכחישי שואה רבים – כולל באקדמיה הנאורה – כדי לתלוש דפים מספר ההיסטוריה של האנושות. המגמה הזו הלכה והתעצמה במשך השנים, באירועי ה־7 באוקטובר, זה לקח ימים ספורים עד שהקורבנות הפכו לנאשמים והנרדפים לרודפים. אפילו בבית הדין הבינלאומי לצדק התנהלה הצגה משפטית אבסורדית: ישראל המדממת שיצאה להגן על עצמה, נתבעה באופן הזוי על רצח עם.

לא לאנטישמיות

"כאן המקום להעלות על נס את פועלו של ד"ר גרמן זכרייב – יוזם ומייסד 'יום השחרור וההצלה'. יום יחודי זה שמצויין מידי שנה בעשרות מדינות ובמעמד ראשיהן, עשוי להיות אמירה נחוצה וזעקה מתבקשת בעולם שמלא במשכיחים ושוכחים. ד"ר זכרייב שמשקיע מהונו ואונו כדי להנציח את נצחון הטוב על הרע, התגברות הישע על הפשע, ודחיית החושך על־ידי האור באמצעות פעילויות פומביות והצהרתיות של תודה לבורא העולם ותודה לכל הממשלות וחיילי בנות הברית שהיו שליחיו ושותפיו להדברת חיילי האכזריות והשפל האנושי, בנה מגדלור מצפוני מאיר שבראשו שעון מעורר והוא מצלצל ומהבהב: אל תשכחו, הרוע עדין כאן!

ההסטוריה נכתבת תמיד מנקודת מבטם של המנצחים, והמנצחים חייבים להיות אנחנו, כולנו, הצד הטוב של העולם! מכאן עלינו לזעוק בגרון ניחר: לא עוד! לא לאנטישמיות הגואה, לא לרוע, לא לאכזריות, לא לשפיכות דם, ומנגד: כן לאחוות עמים, כן לסובלנות, כן לשלום, כן לרוח האדם שנברא בצלם. אין ספק שאמירה כזו שתצא מהאיחוד האירופי תהיה קרן אור גדולה לעם היהודי ולאנושות כולה בתוך חשכת התקופה".

האנדרטה בשטרסבורג