שליש ממפגיני השמאל מעוניינים בשתי מדינות לעם אחד

היום (ג') התפרסם מדד הקול הישראלי לחודש מאי 2023, שנערך על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. המדד, המתפרסם אחת לחודש, בוחן את עמדות האזרחים בסוגיות מרכזיות.

עורכי המדד, פרופ' תמר הרמן וד"ר אור ענבי, מציינים כי: "נראה שדעת הקהל בנושא המצב המשברי שבו נמצאת ישראל נכנסה לסוג של קיפאון שלילי. הנתונים מראים שכל צד מתבצר בעמדותיו לגבי מכלול רחב של נושאים, ביניהם אמון המוסדות, הערכת תוחלת החיים של הממשלה ועוד. בנוסף, יש גם התקבעות של תפיסת העימות המובנה בין חלקי אוכלוסייה שונים, בראש ובראשונה בין הימין לשמאל. רק הנהגה עם חזון מכיל, או לחילופין אירוע משנה מציאות יכולים להפשיר קיפאון זה בעת הזו".

מצב הרוח הלאומי

החודש חלה עליה קלה בשיעור האופטימיים באשר לעתיד השלטון הדמוקרטי בישראל (37% החודש לעומת 34% בחודש שעבר). עלייה משמעותית יותר הייתה בשיעור האופטימיים לגבי עתיד הביטחון של ישראל (43% החודש לעומת 34% בחודש שעבר). כלומר, הרגיעה הביטחונית היחסית ואולי גם תוצאות המבצע האחרון בעזה נותנים את אותותיהם, שעה שהמשך המתח והיעדר ההכרעות במישור הפוליטי משאירים את רוב הציבור בעמדה לא אופטימית לגבי עתיד השלטון הדמוקרטי בארץ.

תוחלת החיים של הממשלה

הסקר מצביע על שוויון בין שיעור הסבורים שהסיכויים שהממשלה הנוכחית תסיים את כהונתה כקבוע בחוק הם גבוהים (44%) לשיעור הסבורים שהסיכויים לכך נמוכים (43.5%).

בקרב היהודים ההתפלגות היא אכן מאוזנת, אבל בקרב הערבים הרוב סבורים שהסיכויים נמוכים שהממשלה תכהן את מלוא התקופה הקצובה בחוק.

פילוח התשובות במדגם היהודים לפי מחנה פוליטי מעלה כי בימין הרוב (58%) סבורים שסיכויי הממשלה להגיע לסיום כהונתה כקבוע בחוק הם גבוהים, אך בשמאל ובמרכז רק מיעוט מעריכים כך (33% ו-27% בהתאמה).

האמון במוסדות

האמון בכנסת – מאז נפילת ממשלת בנט-לפיד (יוני 2022), אז הגיע האמון בכנסת בכלל המדגם לשפל של 14%, האמון במוסד זה נמצא בעלייה, וכיום הוא מגיע למעט יותר מרבע הנותנים בו אמון (26%). עם זאת, מידת האמון בכנסת עדיין נמוכה מבעבר (ממוצע 2003-2012 – 40.6%; ממוצע 2013-2022 – 30.5%)., אמון היהודים בכנסת, אם כי אינו גבוה (28%), עולה בבירור על אמון הערבים במוסד זה (15.5%).

כמו כן מצאו החוקרים הבדל ניכר בין שיעור נותני האמון בכנסת בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה (39%) לבין מצביעי מפלגות האופוזיציה, מהם 16% בלבד נותנים בה אמון. יש לציין כי לפני שנה, בזמן כהונת ממשלת בנט-לפיד, התמונה הייתה הפוכה. פילוח לפי מחנות פוליטיים מראה הבדלים גדולים בין המחנות הפוליטיים: 16% ממי שהגדירו עצמם שמאל נותנים היום אמון בכנסת בהשוואה ל-21% ממי שהגדירו עצמם מרכז ו-37% מהימין.

האמון בממשלה – גם האמון בממשלה עלה מ-21% לפני שנה ל-29% כיום. ועדיין הן בקרב היהודים (31%) הן בקרב הערבים (17%) רק מיעוט נותנים בה אמון, כאשר גם כאן אמון הערבים נמוך מזה של היהודים.

בשמאל (יהודים) רק 6% ציינו כי יש להם אמון בממשלה (לעומת 60% ממחנה זה שציינו כי יש להם אמון בממשלת בנט-לפיד אשתקד). בימין התמונה הפוכה – 48% ציינו כי יש להם אמון בממשלה הנוכחית כאשר רק 12% ממחנה זה ציינו לפני שנה שיש להם אמון בממשלת לפיד-בנט. בהתאם, מצאנו כי מצביעי מפלגות הקואליציה מבטאים אמון רב יותר בממשלה ממצביעי מפלגות האופוזיציה (53% לעומת 7%).

האמון בבית המשפט העליון – בדומה למדידות בשנתיים האחרונות, גם כיום קצת פחות ממחצית מהמרואיינים מביעים אמון בבית המשפט העליון (43%). מקרב מצביעי מפלגות הקואליציה רק ל-16.5% יש אמון במוסד זה, לעומת 72% ממצביעי מפלגות האופוזיציה.

האמון ברשויות המקומיות – פחות מחצי שנה לפני הבחירות לרשויות המקומיות, בקרב המרואיינים היהודים רוב, אם כי לא גדול (55%) ציינו כי יש להם אמון ברשות המקומית בה הם מתגוררים לעומת מיעוט (38%) מהמרואיינים הערבים המרגישים כך.

המדינה והקהילה

התערבות המדינה בענייני קהילה – כן או לא, נשאלו משתתפי המחקר: "יש הטוענים כי המדינה צריכה למעט להתערב בנושאים "פנימיים-חברתיים" כמו מעמד נשים או תכנית הלימודים של קהילות ומגזרים מסוימים, ולתת לכל קהילה ומגזר לנהוג כהבנתו בנושאים כאלה האם אתה מסכים או לא מסכים לטענה זו?".

בכלל המדגם רוב קטן (53%) דווקא מעוניינים בכך שהמדינה תתערב בעניינים פנים קהילתיים ורק מיעוט (36%) מעוניינים במדינה הממעטת לעשות כן. ואולם הפערים בין חלקי ציבור שונים בשאלה זו הם עמוקים מאוד. כך, בקרב החרדים יש רוב גדול המעוניינים בכך שהמדינה תמעט מעט להתערב בעניינים חברתיים פנים-קהילתיים. כך סבורים גם מחצית מהדתיים ושיעור גבוה מהמסורתיים-דתיים. לעומת זאת רוב המסורתיים הלא-דתיים והחילונים הרוב סבורים שהמדינה כן צריכה להתערב בנושאים פנים-קהילתיים חברתיים.

לימודי ליבה – ובהקשר הרחב הזה שאלנו גם: "האם, לדעתך, המדינה צריכה או לא צריכה לממן בתי ספר של החינוך החרדי שלא מלמדים לימודי ליבה כמו אזרחות, מתמטיקה ואנגלית?". בקרב החרדים והדתיים הרוב סבורים שעל המדינה לממן בתי ספר גם אם אינם מלמדים לימודי ליבה (93.5% ו-71% בהתאמה). בקרב המסורתיים דתיים 49% מחזיקים בעמדה זו, ובקרב המסורתיים הלא-דתיים והחילונים רק מיעוט מצדדים במימון של המדינה ללא לימודי ליבה (31% ו-13% בהתאמה).

מתחים בחברה ותחושת מוחלשות

המרואיינים נשאלו גם איך הם היו מעריכים את היחסים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית כיום.

היחסים בין ימין לשמאל נתפסים כרעים על ידי השיעור הגבוה ביותר (67%). גם בנוגע ליחסים בין יהודים לערבים 57% ציינו כי היחסים רעים. 45% סבורים כי היחסים בין דתיים לחילוניים הם רעים. רק בנוגע ליחסים בין מזרחים לאשכנזים, שזוכים לבולטות רבה בשיח התקשורתי והפוליטי, שיעור המגדירים את היחסים כטובים עולה בהרבה על המעריכים אותם כרעים (39% טובים, 22% רעים).

שתי מדינות לעם אחד (קנטוניזציה)?

על רקע המתחים הרבים בין הקבוצות השונות נשאלו משתתפי הסקר: "בגלל הקיטוב הגובר בחברה, יש הקוראים לחלוקת ישראל לשתי מדינות: 'ישראל' – מדינה חילונית וליברלית שבמרכזה תל-אביב, ו'יהודה' – מדינה דתית ושמרנית שבמרכזה ירושלים. האם אתה תומך או מתנגד לרעיון זה?". רוב מכריע של המרואיינים מתנגדים לרעיון זה (73%), כלומר – נכון להיום, אין תמיכה של ממש ברעיון הקנטוניזציה של ישראל.

פערים ניכרים במידת התמיכה ברעיון החלוקה נמצא במדגם היהודי לפי מחנה פוליטי: שליש מהשמאל תומכים ברעיון החלוקה לעומת שיעורים נמוכים בהרבה מהמרכז ומהימין (בהתאמה 14% ו-13%).

מדד הקול הישראל מאי 2023 נערך על-ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר, שנערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 28/5-1/6-2023 רואיינו 624 איש ואשה בשפה העברית ו-143 בשפה הערבית, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.61% ± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון דיאלוג.