הלברטל מסכם פנאל סוער בקעמפ: כך הותקפתי על ידי הבחורים המזרחיים

השתתפתי בפנאל שנערך בקמפ של אחת הישיבות הספרדיות הטובות (בפנאל השתתפו גם יצחק נחשוני ויהודה אבידן, בהנחיית אפי טורצקי). הוא נערך בפני מספר מאות מתלמידי הישיבה והרמי"ם.

האמת שנדהמתי. מדובר בבחורים טובים, רציניים. ישיבה הנחשבת ללמדנית. ממה נדהמתי? מהקיצוניות שבה מחונכים היום בני הישיבה הספרדים. נתבקשתי על ידי המנחה, בפתיחת הפנאל, להסביר לבחורים, רובם המכריע בני עדות המזרח, למה אני לא גזעני, לאור הטור הקודם באקטואליק.

הסברתי שאנחנו חייבים הכרת הטוב למייסדי המדינה. ומה לעשות? מייסדי המדינה היו אשכנזים. לכן גם המזרחיים חייבים בהכרת הטוב כלפיהם. כאן התחילה סוג של מהומה. היה מי שאמר שאם כך, אנחנו חייבים הכרת הטוב להיטלר, כי הוא הרג מיליוני יהודים, ובעקבות השואה קמה המדינה. היה מי שצעק כלפי כופר. היה מי שביקש לנתק את המיקרופון שלי.

זאת בפרט לאחר שאחד מהקהל הביע את דעתו שהרבנים המזרחיים הקימו את המדינה. היו מחיאות כפיים ותשואות. כשאמרתי שלא הם הקימו את המדינה, ושאם היה נשארים בחלב או בגדד, לא היו לו חסידים כמו כאן, התעצמה המהומה.

הפנאל היה סוער ביותר, ויהודה אבידן הגדיר אותי כגזען אמיתי שלא ראוי לתגובה. היו בכל זאת מי שתמכו באופן מסייג בדברי, ובכל אופן, ביקשו לאפשר לי להמשיך. לאחר הפנאל התגודדו עשרות בחורים, חלקם באופן כמעט מאיים כלפי. צעקות, דחיפות ביניהם. אחד אמר שהמדינה מוציאה אותנו לשמד.

אמרתי להם שהם כפויי טובה. שהם לא ראויים לקורבנם של החיילים כלפיהם. שהם מתחנכים כשונאי אחיהם היהודים, וכפויי טובה. שעה ארוכה נמשכו הצעקות והמחאות. היה מי שצעק לי להוריד את הכיפה.

כל ניסיונותיי להסביר שיש הבדל בין חיוב הכרת הטוב, להזדהות עם עמדותיהם, עלו בתוהו הצעקות. הם דיברו על ההשפלה שהאשכנזים מייסדי המדינה השפילו אותם. על כך שאין חובה של הכרת הטוב לאלו שגרועים מפרעה, שהוא רצה להשמיד את הגופות, והציונים ביקשו להשמיד את הנשמות.

השיא הגיע כניגש אלי למרכז המעגל, אחד הרמי"ם שלהם. הוא סיים את דבריו כלפיי בטענה שהוא לא חייב בהכרת הטוב כלפי החיילים, גם אלו שנהרגים, כי החיילים רוצים שהוא ימות. אמרתי לו שאין לי יותר מה לדבר אותי, ואוי לתלמידים שהוא נמנה על מחנכיהם. הם ניסו להגיד לי שהוא לא התכוון, וזה סוג של סלנג. כנראה שיש שם טעם רע מאוד לסלנג.

וכך יצאתי נדהם. כי אבותיהם וסביהם ומשפחתם הרחבה של בני ישיבות מזרחיים אלו, הם מכירי טובה למדינה ולחיילים ואוהבי אדם.

הלוואי שבשיחות מאוחרות יותר בינם לבין עצמם, יבינו אולי למה הם חייבים בכל זאת הכרת הטוב למייסדי המדינה, שבזכותם יש להם קמפ וישיבות בארץ ישראל.